תשובות רבי עקיבא איגר החדשות · חלק כ״ט סימן א׳

סי' הנ"ל סעיף הנ"ל או שאמר לו בפני לקחה ממך ואח"כ מכרה לי מעמידים אותה בידו דהרי יש לו טענה עם חזקתו ולא רצה לטעון ממך לקחתי דהרי יש לו שני חזקה, בסוגיין איתא אי א"ל קמא דידי זבנה ממך מהימן במגו דא"ל מינך זבנתי, וקשה לי דלמ"ל כלל המגו הא כיון דיש לו חזקה ג' שנים וגם טענה דקמי דידי הוי חזקה שיש עמו טענה ומה לי שנאמן מכח החזקה לטעון מינך זבנתי או דנאמן מכח החזקה מדלא מיחה נאמן בטענתו שכדין החזיק ומכורה בידו מ' מקמא דידי זבנא. ולזה נ"ל דבאמת לא מדין מגו הוא וכוונת הש"ס כמו בטוען מינך זבנתי' דנאמן ה"נ נאמן קמא דידי ומהני כיון דהוי חזקה שיש עמה טענה, וכן יל"ד בלשון הרמב"ם שם, ובזה מיושב מה דלכאורה קשה מה מגו הוא, הא כיון דיודע שלקח מפלוני ומתיירא שמא באמת יהי' לפלוני שמכר לו שטר מכירה מזה המערער, ואם יטעון מינך זבנתי', יהא הפלוני נאמן שמכר לו קודם ולא תהני חזקה דמכירה בשטר אין לך מחאה גדולה מזו ויהי' לו דין המבואר בסי' זה סי"ט: ולמ"ש ניחא דאין צריך כלל להמגו ונ"מ לדינא דאם איכא עדים פסולים דלא זזה ידם מתוך ידו ויודעים דלאו ממנו קא מזבין, דאם מדין מגו אינו נאמן דל"א מגו היכי שהי' צריך להכחיש עדים פסולים כמ"ש הרא"ש בשו"ת, ואלו למ"ש נאמן מ' החזקה והוי חזקה שיש עמה טענה במה דטוען קמי דידי זבנה, כנלע"ד.