והנה בנידון כזה בנכרי וישראל שאחזו בסכין ושחטו בהמת אחרים לדעת המחבר ביו"ד סימן ב' דשחיטתם פסולה, נראה דצריך כ"א לשלם מחצה, ואם אין להישראל לשלם אין צריך הגוי לשלם רק מחצה דשניהם בני חיובא, ולא שייך לומר כיון דשחיטת ישראל מותרת לא מקרי מזיק רק הנכרי דמ"מ כל שכח הנכרי מעורב בשחיטה אין עליו שם שחיטה והוי מעשה הישראל ג"כ נחירה בעלמא ועל שניהם שם מזיק. אמנם באחד של ישראל והא' מומר לאכול נבילות לתאבון, והב' לא ידע מזה שהוא מומר אם מברר שלא ידע מזה דממילא הוא פטור מדינא צריך המומר לשלם הכל ודומה ממש לשניהם שנגחו וכנ"ל, אבל אם אינו מברר אפשר לומר אף שהוא פטור, מ"מ יכול המומר לומר שמא ידע מזה, וגם הוא בר חיובא, אף שאמר שלא ידע ופטור, מ"מ בר חיובי מקרי רק אין לו לשלם, ובזה צל"ע אם זה נקרא אין לו, וגם לדעת המהריב"ל דבס"ס מוציאין ממון חייב לשלם: ספק שמא לא ידע ופטור מדינא וממילא משתלם כולי מהאי, ספק שמא כשטת הרמ"ה דאף דשניהם בר חיובא אם אינו יכול להשתלם מהאי משתלם מהאי וצ"ע:
תשובות רבי עקיבא איגר החדשות · חלק כ״ב סימן ד׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Budapest, 1938
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך תשובות רבי עקיבא איגר החדשות, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.
