תשובות רבי עקיבא איגר החדשות · חלק כ״א סימן ט׳

אמנם נ"ל להוכיח דיש יסוד חילוק כחילוק של מעכ"ת נ"י והיינו דיש להקשות לכאורה בהיפוך דמדברי הרא"ז גיטין הנ"ל מבואר דאלו לא ידע המלוה שיגבו ממנו בדיני עכו"ם לא היינו פוטר להלוה מלשלם לו אף דיפסיד ויצטרך לשלם לעכו"ם, והרי ממה דפרכינן בכתובות דדילמא מפקא עידי הנומא בב"ד אחרינא וגביא דכתבנו לפי דברי הרא"ה דהפרכא גם אמתני' מבואר דגם במקום שא"כ דלא פשעה כלל וכלל אפילו הכי מפסידי' לה מחשש פסידא דהבעל, ובזה אנו צריכים לחילוקו של מעכ"ת דדווקא בההיא דמעמד ג' דהוא אינו מפסיד בידים אלא דהחשש שהעכו"ם יגבה ממנו, בזה לא מפקעינן להמלוה חיובו היכא דל"ש איהו דאפסיד אנפשי', משא"כ בכתובה דהחשש שמא יגבה הוא שנית, בזה גרע כיון דהחשש שהוא בעצמו יפסידנו בידים, וכיון דמוכרחים לחילוק זה ממילא יש לומר הכי לדיני דהיכי דהחשש רק שיגבה אחר מגבי להמלוה באבד שטרו, דאף דחזינן בדינא דמעמד ג' הנ"ל דהיכי דשייך איהו דאפסידה אנפשי' מפסדי' להמלוה חובו, י"ל דדווקא התם דהפסידה דהלוה ברור, אבל באבד דהוי רק חשש בעלמא, י"ל דלא מפסדי' להמלוה בכה"ג, ואף אם נדמהו, עכ"פ היכי דנאבד באונס דל"ש איהו דאפסיד אנפשי' בזה לא מפסדי' היכי דהחשש רק שיגבה אחר דדמי לדינא דמעמד ג' הנ"ל היכי דלא ידע הדין דבדיני עכו"ם מגבינן ממנו, גם יש ללמוד כן מעדותו של השואל צ"צ במנהג בתי דינים דמגבינן על ידי הכרזה, ומה שהכריח הצ"צ ליתן שטר פיצוי, וזהו ל"ש בנ"ד כמ"ש מעכ"ת נ"י לנכון דבממרמי שלנו שכותבין סך מעות בריש מגלתא ואחר כך ברחוק ממנו חותם את שמו, דבזה המוצא יכול לחתוך הסך ולכתוב סך כמה דבעי' ואין קצבה לדבר, מ"מ בוודאי תקנתא דפיצוי לא אלים כ"כ דהיכי דרואים שהמלוה הזה הוא איש עני ואין לו אחיזת קרקעות, ותיכף כשישלם לו בעודו בכפו יבלענה מה"ת נחייב להלוה להאמין להמלוה ע"י שטר פיצוי שלו. אלא וודאי דהצ"צ נקט לה זה בדרך כל מה דאפשר לתקוני לתקנת הלוה להצילו מפסידו עבדינן אבל לא שיהי' עיכב בדבר ואם כן נראה דהדין עם מעלכ"ת נ"י דאם הלוה מאמין להמלוה שלא מכר השטר חוב, ושנאבד ממנו באונס בענין דל"ש איהו דאפסיד אנפשי' דצריך לשלם לו ומכריזים שכל מי שיש לו שטר חוב בחתימת ידו שיביא זכותו תוך ל' יום ובאם לאו יאבד זכותו, כנלע"ד: