על שאלתו בס"ת שנמצ' בו כמה טעיו' ע"י מעלתו וע"י המלמדו שהיו שם מלפני', יפה דן ויפה הורה שהוא דין פשוט וערוכה לכל יודע ספר בש"ע סי' רע"ט דס"ת דאתחזק בטעות צריך שיגיהנה כולה, ואם אין לעירו ס"ת אחרת בזה יש לדון ולצדד כיון דבלא"ה ס"ל להרבה פוסקים בא"ח סי' קמ"ג ס"ד דבשעת הדחק קורין בס"ת החסר ואף דמסקנת המג"א שם סק"ח כדעת היש פוסלי' שהוא דעת הרשב"א סי' תפ"ז בתשובה מ"מ מדברי מהר"ם לובלין בשו"ת סימן פ"ד שהעתיקו המג"א שם משמע בדבר שהוא חובת היום מוציאי' וגם יש לצרף לומר דהרשב"א כ"כ רק לשיטתו דס"ל בשו"ת סי' ר"ל דאם באמצע הקריאה נמצא בו פסול צריך לחזור ולקרות מחדש דקריא' בס"ת פסול לא מקרי קריאה כלל ע"ש, מ"ה פסק גם כן דגם בשעת הדחק אין קורין, אבל למנהגינו כפסק המחבר דגומרי' הקריא' בס"ת כשר והטעם כמ"ש הב"י יו"ד סי' רע"ט דסומכי' על דעת הרמב"ם בשו"ת שמברכי' על ס"ת פסול, ועיין בכ"מ רפ"י מהלכו' ס"ת דמ"ש הרמב"ם שם דאין קורין בס"ת החסר ע"כ מיירי רק בדאפשר כי היכא דלא יסתרו דבריו שבחבורו עם דבריו שבתשוב' וא"כ אף דבוודאי ס"ת פסול אין לזוז מדברי המג"א דאין להוציאו לכתחלה מ"מ בכה"ג דהוי ספק פסול יש לצדד להקל, אף דאי אפשר לדונו בס"ס ס' דהס"ת כשר וס' דגם בפסול קורין כדמשמע בש"ך יו"ד סי' פ"ד סקל"ב באתחזק לא מקרי ספק, מ"מ יש לחלק דדווקא בתולעים דמגופם קרבי מ"ה באתחזק הוי בכלל וודאי דעוד רבו, אבל בטעיו' ס"ת אף דוודאי אין הסופר בקי מ"מ אפשר דאין בו יותר טעיות ממה שנמצא דהא מ"מ בוודאי יודע הרבה לכתוב בהכשר אלא דמשום חסרון ידיעתו כותב לפעמים בטעיות, וכעין זה חילק בט"ז יו"ד סי' פ"ד לחלק בשם הרש"ל, ועיין מג"א סי' תס"ז סקי"ב ואף דעכל"ל דהכא גרע קצת ממידי דאתי מעלמא דאל"כ תקשי להט"ז דס"ל באתי מעלמא לא מקרי חזקה מהך דינא דש"ע בס"ת שאתחזק בטעיות מ"מ י"ל דלא אלים כ"כ לאתחזק מגופו ממש כמו בתולעים ויש לדונו אפשר בס"ס מ"מ גם בזה לא מלאתי לבי לסמוך על דעתי להקל וצריך התיישבות גדול עכ"פ שלא בשעת הדחק ואף בשעת הדחק לקרות בו דבר שאינו חובת היום כמו במנחה בשבת, ובשבת ויו"ט להוסיף על מנין הקרואים בוודאי אין להוצי' ובשעת הדחק בדבר שהוא חובת היום אין ולאו ורפיא בידי:
תשובות רבי עקיבא איגר החדשות · חלק ב׳ סימן ג׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Budapest, 1938
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך תשובות רבי עקיבא איגר החדשות, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.
