ובסוגי' דנזיר הנ"ל נתקשתי בפרכת הש"ס ואימ' שנתיי' דכתיב ויהי מקץ שנתיים ימים, דהא קיימ"ל בכל דוכתא דתפסת מרובה לא תפסת, הן אמת למ"ש תוס' יומא ע"ב ע"א דדווקא היכא דאין לו קצבה אמרינן הכי, א"כ הכא ניחא דיש ליתן גבול וקצבה שנתים, אולם באמת כבר דחו זה תוס' בעצמם בסוגי' דסוכה ג' ע"ב גם הביאו שם ראי' מסוגי' דר"ה גבי תשלומין כל שבעה דאמרי' ג"כ תפסת מרובה אף דיש לו קצבה, ומה שתירצו בזה ביומא שם היינו דהוי ספק שמא אין לו תשלומי' רק ז', יש לעיין בו דמכל מקום נימא דבספיקא אם לא חג בג' ימי החג של שבועות יצטרך להביא בח' מספיקא ולהתנות בנדבה, ויש ליישב זה עפ"י דברי תוס' חגיגה ד' ע"א ד"ה ואימא טומטם ע"ש עכ"פ הראי' מסוגי' דסוכה הנ"ל שריר' וקיימא דאף ביש לו קצבה אמרינן תפסת מרובה לא תפסת, וצ"ל דפרכת הש"ס רק לר' לשיטתי' כיון דס"ל ימים תהי' גאולתו היינו ב' ימים א"כ לא הוי הג"ש כ"כ בדיוק מש"ה יותר יש ללמוד מקרא דמקץ שנתיי' ימים ומשני הש"ס דמ"מ עדיף ללמוד ימים סתם מימי' סתם, ובזה מיושב הא דלא פריך הש"ס גם בכתובות נ"ז ע"ב ואימא שנתיים ימים, ולהנ"ל ניחא דהכא לא פריך רק לר' לשיטתי'.
תשובות רבי עקיבא איגר החדשות · חלק י״ד סימן ג׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Budapest, 1938
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך תשובות רבי עקיבא איגר החדשות, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.
