יש לדון בזה טובא דנאמנת בשבועה לטעון עד כדי דמיהן, אף דמסתמא לית לה מגו דלהד"ם כדרך בנות ישראל להראות את כבודה כזה וכזה ניתן לי מהחתן, וגם מגו דהחזרתי להיתומים ליכא כיון שהם קטנים כמ"ש במהרימ"ט ח"א סי' ל"ג מ"מ יש לה מגו דנאנסו, אף דבנאנס' בחיי החתן נראה דחייבת לשלם מדאמרינן ב"ב קמ"ו כיון דאלו מגנב' וכו' ומשמע אף באנוס מדבעי' לומר מהאי טעמא דקם ברשותה גם לענין שבח. (וחידוש בעיני שלא נזכר מזה הדין בראשוני' ובאחרוני', כי מסברין הי' מקום לדון דפטורה, כיון דלא בא לידה בתורת שמירה רק בתורת מתנה והוי כמו לוקח לל' יום בש"ע חוה"מ סס"י שמ"ו, ועיין בהרא"ש פ"ג דסוכה גבי מתנה ע"מ להחזיר) מ"מ נ"ל דאם נאנסו בידה אחר מיתת המשודך דפטורה, דמיד שמת אין לה רשות להשתמש בהם וקיימן ברשות יורשים, והוי כמו שואל לזמן וכלתה הזמן וא"כ נאמנת בשבועה במגו. דנאנסה, ואף לגבי ית"ק אמרי' מגו כמסקנת הש"ך סימן ק"ן דלא כהרמב"ן עיי"ש.
תשובות רבי עקיבא איגר החדשות · חלק י״ג סימן ד׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Budapest, 1938
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך תשובות רבי עקיבא איגר החדשות, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.
