תשובות רבי עקיבא איגר החדשות · חלק י״א סימן ג׳

מ"ש רומע"ל ואפשר לדחוק דכוונת תוס' דף י"ח אליבא דר', ודף י"ז אליבא דחכמים ועכ"ז תמוה דגם אליבא דחכמים לא מצינו כן עכ"ל, בוודאי מ"ש אליבא דחכמים לא מצינו כן אין כוונתו דלחכמים בעי דווק' לאו מפורש דהא לקושטא דמלתא כ' תוס' דלחכמים לא בעי לאו רק שיהא המצוה בענין שוא"ת כמו בע"ז וה"נ בנדה כן הוא דמצוה שלא יפרוש בהנאה מרובה כסברת תוס', אלא דנראה בוודאי כוונתו דמר דאליבא דחכמים לא מצינו כן לחייב ב' קרבנות על עשה ועל הל"ת. אמנם לענ"ד כוונת תוס' כמ"ש הר"ן לדייק דמדקתני על עשה ועל ל"ת שבנדה, ולא קתני על עשה ול"ת משמע כל חד מלתא באפי נפשי' על עשה היינו על הפריש' ועל ל"ת היינו בבא על הנדה, אלא דהר"ן שם כ' דמ"מ גם בפרישה עיקר החיוב על ל"ת המעורב בו וזהו לא ניחא להו לתוס' דעל עשה דמשמע דעשה לחוד הי' ג"כ גורם קרבן, וכדנתחבט הר"ן גם כן בלישנא דמתני' ע"ש, לזה פירשו דעל עשה לחוד אם הוא בענין שוא"ת יש לחייבו קרבן לרבנן דר' דלא בעי לאו ממש, והש"ס דפריך ל"ת מנ"ל, היינו כיון דמסתמ' גם רבי לא פליג על דינא דמתניתן דחייב קרבן ומקשי אליבי' מנ"ל הל"ת, אבל בוודאי גם לרבנן אינו חייב ב' קרבנות ועל ל"ת היינו בבא על הנדה.