תשובות מהרש״ל · חלק צ״ו סימן ב׳

בדברים האלו הועד לפני בחקירה ודרישה ובא הנעלב רבי משה בר יצחק ושאלני אם צריך לתשובה ולכפרה וסיפר לפני שמעצמו קבל עליו בשנה ראשונה כמה תעניות וסיגופים ומעתה מוכן לקבל עליו כפי אשר יורו עליו המורים והשבתי לפי עניות דעתי שאינו צריך לתשובה ולכפרה בלל לעניין זה ואינו דומ' למה שכתב מהרי"ו וז"ל מ"ש איך שבשליחותך נהרג ר' עזרא הי"ד גרסי' באגדת חלק אמר לו הקב"ה לדוד עד מתי יהא עון זה טמון בידך על ידך נהרג נוב עיר הכהנים על ידך נהרגו דואג ואחיתופל על ידך נהרגו שאול וג' בניו רצונך יכל' זרעך או תמס' ביד אויב כו' אלמא אע"ג דדוד המלך ע"ה לא פשע במידי רק שעל ידו באו לתקל' אפי' הכי נענש כ"ש הבא שבשליחתו בא אליו הרע הזאת דאיכא למיחש לעונש ייסורין וטוב שתקבל עליך יישורין כגון תעניו' מ' יום ואם יש לו בנים קטנים תן להם כפי נדבת ידך ותנצל מצוקה וגרה ע' כל ולא דמי כלל דהתם ס"ס נהרגו כולם שלא בדין והם לא נתחייבו במיתת עצמם מה שאין בן בנדון זה שהנע' הנטב' חייב בגילגול מית' עצמו כי מי כפה אותו לקפוץ באות' גומא או ליפול שם ואין זו סיבת משה הנ"ל ואעפ"י שאמרו רבותינו אין דרכו של בני אד להתבונן בדרכי' ה"מ לעניין נפיל' הבור כשהולכין לפי תומן לפי שאדם בעל מחשבו' אבל בנדון בזה שהו' נרדף ורצה לברוח היה לו להתבונן לאיז' מקו' שיברח ולא יפיל את עצמו לגומות ובארו' ותדע דלא בכל מילי אמרי רבנן אין דרכן של בני אדם להתבונן דהא פריך בריש המניח איבעי ליה לעיוני וליזל ופי' התו' דה"פ בשלמא אם היזק בה חייב שפיר דאין צריך ליזהר עצמו כל כך שלא יוזק אבל יותר צריך ליזהר שלא יזיק לאחרים ולא שייך למימר כל המשנה כו' לפי שלגבי אדם אין שייך לומר הכי וא"כ מכ"ש שצריך ליזהר ביותר שלא יהא חייב במיתת עצמו דאז שוב אין לו תקנה בזה ותו אחר שמסיק לשם לפי שאין דרכן של בני אדם להתבונן בדרבים כדי ליפטר על השבירה מסיק דבקרנא דבי עצי' חייב לפי שברשות קעבדי והוי ליה להתבונן שיהיו שם כלים ולהזהר שלא יוזק מכ"ש בנדון זה שהיה לו להתבונן שהיה רואה שרצים אחריו גם תחילת העניין בא בסיבת עצמו שהנה הערל ובגוים גזמו אותו לטבעו במים כי לא יוכלו הערלים לעמוד על דם עשו אחיהם כאשר בעו"ה וא"כ ר' משה הנ"ל להצילו מן הגוים בא וכדי ליסרו קצת בשוטים או לעשות הכנע לפניה' או לרצות אותם ואפי' אם נטבע ע"י רדיפתו של ר' משה היה נקי מטעמ' דכתי' לעיל כ"ש שהוא פסק מלרדוף אלא שאמר לגוים שהם ירדפו להראות להם שאינו עומד על זה להפטיר היהודי מכל וכל כאלו שלא ברצונו הכה את הערל אלא על אפו ועל חמתו א"כ מאחר שדעתו היה לטובה או להצריכו תשובה להכלימו הא איכ' למימ' להכשילו לעתיד לבא שלא ימנעו ישראלים להציל אחיהם מיד גוים בחשש קטלא היכא שיגזמו להרוג ולאבד ויהיו מתיראים מסיבה זו וכיוצא בזה וגדולה מזה כתב האז' דאפי' במחללי שבת בכבוי דליק' חשו רביתינו להצריכו תשובה כדי שלא להכשילו ועתיד לבא כ"ש כה"ג דלא עביד מידי אלא בסבת גלגול בעלמא שהוא חשבה לטובה והאלהים אינה לידו ע"כ גוזרני בנידוי חרם שמתא שלא להכלימו כלל כאותו מעשה לא בדבר ולא ברמיזהת כדי דאזיל סומקא ואתי חמרא והשומע יונעם: