תשובות מהרש״ל · חלק פ״ז סימן ב׳

נוהגין אנו בשריפה כרבי יהודא דפסק רש"י כוותיה וכן בסמ"ק ואף שר' יהודא לא אמר אלא שלא בשעת ביעורו מ"מ ר"ת ורש"י מחולקין בפרש"י מפרש שלא בשעת ביעורו שעה עד ששית ושישי בכלל ואח"כ אין צריך לשרפו ור"ת פי' איפכא שלא בשעת ביעורו דהיינו אחר שעה ששית הילכך פסקינן כתרווייהו לחומרא ולספיקא ואף שק"ל כל הנשרפין אפרן מותר ולא אסור להנות אלא מאשו ומגחלו מ"מ מחמירין אנו מספיקא דהגאוני' פסקו כחכמי' והם סוברי' מאח' דדינו בפירור וזורה לרוח או בפירור וזורק לים דהיינו כמו קבור' וכל הנקברין אפרן אסור וה"מ משעה ששית ואילך דאסרו חכמים אף בשעה ששית בהנא' אבל בשעה חמישית אף שג"כ אסרוה חכמים באכילה מ"מ בהנאה לא אסרו ומ"מ אף בשע' חמישי' נזהרין העם דלמא יטעו ק"ו במקום שאין שם כלי שמשמיע עתים שראוי להחמי' ולכך נוהגין לעולם לעשות מדורה בפני עצמו ולכן טוב לשרוף אותו בחצר ולא בבית כדי שלא יהנה וכן מצאתי וראיתי מאמ"ז שהיה מקובל מרבותיו לשרוף החמץ בהושענו' ויש זורקין בתנור בעת אפיית המצות אלו ואלו דא"ח נ"ל שלמה לורי"א: שלמה בן מהר' יחיאל לורי"א שליט הנקרא שלמה ר' יצחק שהוא הממציא מחידה זו ברמיזה חכימא המשכיל והמחכים ידע ויבין חידות ותעלומות ורזי יגלה חז"ק: