תשובות מהרש״ל · חלק פ״ו סימן ב׳

ברכת ביעור חמץ בלילה: מסקינן בגמרא מאי מברך רב פפי משמיה דרב אמר על ביעור חמץ רב פפא אמר לבער חמץ והילכתא על ביעור חמץ פי' גם על ביעור חמץ אע"ג דלבער חמץ כ"ע מודי ובעל ביעור פליגי משום דאמרינן במסכת ברכות מברכו' של אדם ניכר שת"ח הוא ויודע אם ת"ח והמברך על ביעור ניכר שת"ח הוא ויודע דעל ביעור נמי להבא משמע כדאמרינן בפרק כיצד מברכי' משתבח רבא לרבי זיר' בר רב ברב זבי' דאדם גדולה הוא ובקי בברכות א"ל לכשיב' לידכם הביאו לידי כי אתא קריבו ליה תכא א"ל לטעום מר מידי א"ל לישרו לן מר מידי פתח ואמר מוציא לחם מן הארץ אמרו זהו שאומרים עליו אדם גדול הוא בשלמא אי אמר לן המוצי' וא"ל טעמ' דק"מל הלכתא אלא אמר מוציא מאי קמ"ל במוצי' כ"ע לא פליגי אלמא שצריך להשמיענו חידוש בברכותיו ולכך נהגו לברך על ביעור חמץ לאשמועינ' דגם זה להבא משמ' ושלא יטעה לומר דעל ביעור לשעב' ואם בירך כך לא יצא ומה שחלקו חכמים במטבע ברכות יש מהן שתיקנו בעל ויש מהן שתקנו בלמ"ד רת"ם ז"ל היה נותן טעם לדבר כו' אשרי פ"ק: וקודם אשר יבדוק יטהר ידיו אפי' בלא שפשוף ואין זה מגסי רוח מאחר שבדיקת החמץ היא באה לטהרת הרגל שהרי סמכינן אזמן שמברכין ברגל א"כ מצוה חשובה הוא וראויה להיותה בנקיות וכן פסק מהרי"ל מ"מ ע"י היסך ושפשוף עדיף נ"ל ש"ל: