ועל דבר שאלה השנייה נ"ל פשוט היתר היכא שהמלוה לא ידע שהן של ישראל דשרי לקבלם ואף ללוה שרי למיעבד הכי לכתחיל' אבל אי ידע המלוה אסור לשניהם ולא נימ' דבכל עניין שרי לית' דאמר אין שליחות לגוי אפי' לקולא וא"כ ממילא אפי' ידע שרי והטור כתב שהרא"ש הסכים לדברי ר"ת ואומרים מה שכתב הטור וכתב א"א הראש שגם בזה שישראל שולח סבלונות ללות עליו שצריך שלא ידע המלוה שהמשכון של ישראל ולצור' ישראל הוא לוה כו' שכל זה כתב הרא"ש בתשובה והוא דוק' לדברי ר"י אבל לדברי ר"ח מותר הכל אפילו לא ידע וכן פירש מהרר"י קארו וכמו שנמצ' כתו' בתשובת הרא"ש להדיא הא דבעינן שהמלוה לא ידע שבשביל ישראל הוא לוה אות' היינו דוקא לפרש"י ור"ת דסברי אע"ג דלא ידע איכא איסו' לעניין ריבי' כיון דיש שליחו' לגוי לחומרא אבל לפר"ת אפי' ידע שבשביל ישראל הוא לוה מותר כיון דלא אסור אלא נטל ונתן ביד ע"כ.
תשובות מהרש״ל · חלק נ״ב סימן ד׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Teshuvot Maharshal, Lublin, 1574
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך תשובות מהרש״ל, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.