תשובות מהרש״ל · חלק ל״ו סימן ז׳

ועכשיו מה היה כוונת המורה פלוני אלמונ"י שמו טו"ב בשם אדונ"י אשר חייב את ראובן פשיטא ופשיטא ודרדקי דבי רב ידעי במה שחייב את ראובן לשלם לשמעון כפי העלת דמים שאין לו צד זכות שבעולם אם לא בטעות וכשגג' היוצא מלפני השליט כי גרמ' בניזקין פטור לכ"ע ולא חייבו חכמים מסור אלא שהראה ממון חבירו דקליי' בדבוריה אבל מה שיצריך שמעו"ן להוסיף דמים שבא בסיבתו אינה דומה כלל למסור וכן כתב מהררא"י בסימן רי"ב ולא עוד שהרשב"א הוסיף וכתב אם אדם אחד אומר לשר גבה ממון מפלוני עשיר אינו חייב אלא במאחווי' אחווי' אבל בדבור בעלמא לא ע"כ אפילו את"ל דלא סבר ליה כרשב"א בהא כאשר פליגו עליה רוב המפורשים שאפילו בדבור נקרא מסור מ"מ דווקא כה"ג שאמר לו תקח ממון מפלוני אבל שבא בסבתו שדעתו לא היה על הפסד ממון ליכא מאן דפליג ועוד דהא להציל את שלו מן העירונים כיון כדי שיקצוף עליהם הסופר והמלכה וכאשר פתר כן היה ודומה לזו פסקו התו' ורשב"ם גבי נכסי הגוי הרי הם כמדבר כו' אף שקנה הישראל וזכה בה מ"מ אם יכול הראשון לדין עם הגוי ולהוציא את מעותיו ואע"פ שמתוך כך יחזור הגוי ויגזול הקרקע מיד הזוכה לא הוה בזה מסור דכי קתבע ישראל לגוי בדין קתבע ואפי' הרא"ש שחולק על זה לאו מזה הטעם אלא מטעמ' אחרינ' מאחר שבדין ישראל וערלים לא יכול להוצי' מן הגוי כמו שכת' שם הילכך אם רצה לעסוק בתחבולה עם הגוי שיבוא באלמות וכח על המחזי' לכופו להחזי' הקרק' לאשר קצוהו ככה"ג יש בו דין מסור אבל היכא דמוציא בדין מידי הגוי פשיט' דשרי לכ"ע וראובן עשה בדין להציל את שלו מן הגוי וגדול מזו כתב רבי אליעזר מטולה בסוף הגוזל במרדכ"י וכן בהג"ה מיימונ"י דלא מצינו מסור בתלמוד אלא במתכוון להזיק אבל מי שמתכוין להציל את שלו אף בתקפו בידי גוים ומתוך זה העלילו עליו הרבה אפ"ה פטור ק"ו בנו של ק"ו הכא דלא נתכוון להוציא ולהזיק היהודי שום דבר דאין בו צד חיוב ממון אלא לית נגר ובר נגר דלפרקיני' אלא בשגגה ובנסלח לו אלא אפילו מה שפסק המורה שראובן יחזור מן מקחו ויתננה ביד שמעון לא ידענ' מאי אידון ביה לזכות שום זכות למורה אי דימה אותו ליורד תוך אומנתו של חבירו הלא אין שייך לענין זה כלל דהא הוא בר מתא כמו שמעון ולא מצי לעכב עליה ולעניין מצודת הדגים כו' אינו דומה דהתם טעמא משום דהוה כמזומן אצלו כדפירישי' לעיל שאני דגים דיהבי סיירא ואפילו לעניין מערופיא אינו דומה דהתם אפילו הוי גוי הרגיל אצלו ולא היה נושא ונותן כי אם עמו ע"כ לא ישיג גבולו ויקח מחייתו אבל זה היין שהיה בתחיל' ביד ראובן כמו בידו ואפי' לא היה בידו מעול' ס"ס אחרי' חולים וערלים היו חופשים מקודם היין כמו הוא וזה לא קנה אותם אלא פעם אחת על ג' שנים כמו שהוא הדרך פשיטא שיכול ראובן לקנותו כדין וכהלכה ועוד אפי' גבי דיני מערופיא גופיה יש מקומות חלוקות בלא הכרע דעת וספק ממונ' לקולא והמע"ה כדפירישי' לעיל ואין לומ' דקניין הראשון של ראובן לא היה קניין ממש וא"כ קניין של שמעון הוא קניין ממש והוה כגזל בידו אדרבה אמינא דקניין שראשון הוא קניין ממש שהיה בשטר ארנדא מכל הערונים ואוושא מילתא יותר ממה שהיה קניית שמעון דהא מקצת העירונים לא נתרצו לגמרי ואדרבה טענו שזויף הוא ובהסתר פניהם לקחו החותם מן התיבה ואלא מאחר שלא היה המכירה הראשונה בהרמנת של כל עיר א"כ הוה כחספא בעלמא ודמייא לעבד שמכר נכסי אדונו א"כ כ"ש שמכיר' שנייה ליתא שמכרו שלא כדין וגם לא בהרמנת המלכה שהם עבדי עבדים לה ובלא הרמנת של העירונים וכאשר הוכיח סופו על תחילתו שהמלכה גערה עליהם בנזיפה לקיים מקח הראשון רק שיוסיף בדמים כנגד השחד שהיה בלאו הכי נותן לעירוני' ואל השר. וא"ל שהמכירה הראשונ' אינה מכירה מאחר שעדיין הוא ברשות של שמעון ואינו ברשות העירונים למוכרה הלא כתבתי לעיל שפשוט שהוא קניין גמור ואפי' אם יטעה המורה ויאמר שאינו קניין א"כ אפי' קניית שמעון ג"כ אינו קניין דאין לומר לשמעון הוי קניין מאחר שברשותו הוא כבר הרי שעדיין לא כלה זמנו זו הבל ורעיון רוח דמאחר שאינו ביד המוכר למכור ואינו בידו א"כ מאי יזכה שמעון לקנותו דהא בעינן קונה ומקנה ומהפקר ליכא למימר דזכה דנכסי הגוי הרי הם כהפקר הלא אינו כהפקר שאחר כלות הזמן יחזור לידי הגוים וא"כ לא איסתלקו מרייהו כאשר פירשתי לעיל וא"ל מאחר שהשטר לא בא ליד ראובן א"כ אינו מקח הלא נתנו לידו כאשר בעצמם לא כפרו וא"ל מאחר שאין לו עדות יהודית שנתנו השטר בידו א"כ הוה כמו שלא קנה הלא אוושא מילתא וקלא דלא פסק חשוב בעדים וזה היה גלוי ליהודים ולערלים ועוד אין לך הודאה ועדו' גדול מזו שעל אפם ועל חמת' הוברחו להודות ולומר אמת כן הוא רק שהשני הוסיף בדמים והשר גזר שיתנו לשני ואלא שחייבו להחזיר המקח משו' עני המהפך בחררה כו' הלא הוכחתי בראיות ברורות וכל אפי' שוי דאין עליו דין אלא לקרותו רשע וא"כ למה פסק המורה להחזיר המקח ועוד הלא אין שייך דין עני המהפך בחררה במידי דדמי למציאה והפקר דהלכת' כר"ת כאשר כתבתי לעיל וזהו דומה למציאה שמצא מחייתו בהשקט בלי טורח ועמל ואין מציאה גדולה כזו אפילו את"ל דאינו סובר המורה שקרוי הפקר או מציאה אלא במידי דאית ביה ריוח ברור לכל וקצוב א"נ שהמורה הטה וסבר הלכתא כרש"י דבכל מידי שייך דין עני המהפך בחררה ס"ס נדין דידן אינו דומה כלל דאינו שייך עני המהפך בחררה אלא במהפך בה וטרח בה קצת כדמשמע מתו' שהבאתי לעיל וכן הוא לישנא דמהפך בה אבל זה לא הפך על מכירת היין שלאחר כלות זמנו מידי ואפילו את"ל שכבר הפך בה שמעון עם השר מקודם כאשר אינו הלא פסק מהר"ם שאינו שייך דין עני המהפך כו' אלא בגמר פיסוק הדמים ואינו נחסר אלא כתיבת השטר ולברר המקח כמו שהבאתי לעיל וגלוי וידוע שלא עשה שמעון לא גמר מקח ולא הדומה לו.