תשובות מהרש״ל · חלק ל״ו סימן ג׳

והקשו התו' מהא דתנן במס' פיאה פירש טליתו עליה מעבירין אותו ממנה משמע שהנוטלה אינו רשע כה"ג קש' מהא דתנן בב"ק ראה את המציאה ונפל עליה או שפירש טליתו עליה ובא אחר ונטלה הרי היא שלו ע"כ פי' ר"ת האי מהפך בחררה דנקט הכי לא שייך אלא דווק' כשרוצה העני להרויח החררה בשכירות של בעל הבית או שרוצה לקנות דבר אחד וחבירו מקדים ומשכיר עצמו לבעל הבית או קונה אותו דבר כעין רב גידל על זה אמרו שנקרא רשע כי למה מחזר על זאת שטרח בה חבירו ילך וישתכר במקום אחר אבל אם הייתה החררה של הפקר או מציאה ליכא איסור בדבר שאם לא יקדים לזכות בה לא ימצא אחרת וכל הזריז לקדום ולזכות בה מותר ומההוא דלא יחפור דקאמר מרחיקים מן הדג כמלא ריצת הדג ופירש רש"י צייד שנתן עיניו בדג עד שהכיר חוריו שאר הציידין מרחיקים מצודתם ממנו כו' אע"ג דהוה דבר של הפקר יש לחלק משו' דדמי ליורד לתוך אומנותו של חבירו בעין ההוא דהת' בר מבואה דאוקי ריחים כו' דא"ל קא פסקתא לחיותאי ועני המנקף בראש הזית דפ' הנזקין דאמרינן מה שתחתיו גזל מפני דרכי שלום אע"ג דהפקר שאני התם מפני שטרח העני להפילם לארץ וסמכ' דעתו עלייהו כן סוגית התו' לשם וכן בפ' לא יחפור וכן כתב האשר"י בפרק האומר.