תשובות מהרש״ל · חלק ל״ו סימן י׳

והקבול קניין שקבלו לפני המורה לא קבלו רק לדין ולא לפשרה וקניין בטעות חוזר לכ"ע כדמוכח בגיטין ואפי' קניין שעל הפשרה והיא בטעות חוזר כמו שכתב המרדכ"י בפ"ק דסנהדרין וז"ל כתב הסמ"ג דיין שטעה וחייב שבוע' למי שאינו חייב ועשה פשר' עם בעל דינו כדי שלא ישבע ואחר כך נודע לו שאינו בר שבועה חוזר אף שקנאו מידו על הפשרה אינו כלום דהא לא קבל עליו ליתן ולמחול אלא לפטור מן השבוע' שחייבו הדיי"ן הטוע"ה וכל קניין בטעות חוזר ע"כ כ"ש הכא דהא לא קבלו קניין אלא לדין תורה אף שכתב בשטר כל אשר ימצא ביניהם ויאמר המורה שאתא לרבויי נמי כן מכל מקום לא קבל טעותי' עליה אלא מילתא דתלוי בסבר' ויש פנים לכאן ולכאן אבל להכריע נגד דת תורתינו שלא כהלכה אין טעות גדולה מזו ואפי' אם יאמר הדיין שקבל הקניין אף לפשרה הלא הדיין אינו נאמן אחר שיצא הפסק מידו וג"כ יש לו עדי' שלא קבל ק"ס אלא כפי משמעו' השטר ואפי' את"ל שקבלו עליהם בין לדין בין לפשרה מ"מ פשרה זאת אינה פשרה שדומה לפוטר מים טרם התגלע ריב אלא גובר מים והיא כגודא וגמלא להרבות מחלוקות בישראל וכי לעשות פשרה לחייבו ולא לזכותו בלא שום צד שבעולם פשרה בזאת גער' היא ועל זה נאמר בוצע ברך ניאץ ה' וכ"ע מודים לזה ועוד הלא לשון פשר' ממי יודע פשר דבר כמו שדרשו רבותינו בברכו' כו' והיינו למצו' דבר הממוצ' לפשר המחלוקת או הריבה ועוד ראייה דאפילו קבלו עליהם אף לפשרה קניין בטעות הוא וחוזר לפי מה שמחלקים התו' בפר' קמא דסנהדרין ובמקבל שמחילה בעלמא אינה צריכה קניין מ"מ עשרה צריכה קניין משום שבא על ידי דיינים והוה כמחילה בטעות שיכול לומ' לא הייתי יודע שאמחול כ"כ הרבה לכך צריכ' קניין ואף שעכשיו הוה כקניין טעו' מ"מ אלימ' טפי בקניין מבלא קניין ע"כ ומ"ה תירצו התו' ממ"נ אי פשרה הוה כמחילה בטעות א"כ אפילו בקניין לא מועיל כדאיתא בפ"ק דגיטין ואי לא הוה כטעות אף דאלימא טפי בקניין ס"ס לא הצריכו חכמים קניין כדמסקינן והילכתא פשרה צריכה קניין ואם לא קניא חוזר אלא ע"כ הכי קאמר ע"י קניין אלימא טפי והוה כנחית למחילה להדיא וא"כ נדון דידן כולהו סהדי דלא נחית ראובן למחילה כ"כ לחייבו אותו מכל וכל בשצף קצף וא"כ הפשרה הוה כטעות לכ"ע וכבר הוכחתי שקניין אפילו בפשרה בטעות חוזר וא"ל דווקא טועה בדבר משנה חוזר אבל לא בע"א הא כתב האשר"י כשאדם טועה בפסקי הגאונים כטוע' בדבר המשנה אף שכתב הרא"ש וז"ל ואומר אני ודאי כל מי שטעה בפסקי הגאונים שלא שמע דבריהם וכשנאמר לו פסק הגאונים ישר בעיניו טועה בדבר משנה כו' ולא עוד אפילו בפסקי כל חכמים שבדורות כו' אבל אם מבי' ראייה לסתור דבריהם מתלמוד ודבריו מקובלים לאנשי דורו יפתח בדורו כו' ע"כ אולי ג"כ ידמה המורה בנפשו לסתור כל דברי הגאונים שהבאתי מ"מ לא כתב' האשר"י כולי האי לחלוק על כל הגאונים אשר היו לפניו בפרט שנפלו כמה דעות ופנים באות' הלכה ושום אחד לא משוו' עמו ואדרבה ראיות ברורות חזקו חצובי' מהררי' ברזל לבלתי שדית בהו נרג' ובפרט מה עלה בדעתו להוציא ממון הלא לעולם ספק ממון לקולא והמוציא מע"ה וכשיש מחלוקות בין עמודי העולם כגון בנדוני' חתני' ואליבא דרש"י ור"ת כמו שכתב במרדכי בפרק נערה בשם ר' שמואל בר ברוך ואם תפס החתן יכול לומר קים לי כרש"י ועוד הלא פסק מהררי"ק גבי ממון לא יכול לומר קים לי כגאון אחד ואפי' תפס מוציאים מידיו ק"ו בנו של ק"ו כנגד כל הגאוני' ועכשיו אני אהפך הקערה על פיה דאדרבה שמעון חייב בנזקי ראובן מאחר שקנה ראובן בקניין גמור ידוע וזה בא להפסידו הוה כגזלן ממש ואין גזל כמותו כמו שפסק הרוק"ח בתשובה שהבאתי לעיל ולא יכול לומר כונתי לא היה להזיק וסבר אני להציל את שלי עשיתי וסברתי כדין וכהלכה עשיתי כמו שכתבתי לגבי ראובן זה אינו מאיזה טעם היה שמעון סובר שעשה כדין לבטל מקחו דהא אפילו הנשים יודעים אסור לא תגזול אי משום שהיה סובר שהמכירה של ראובן אינו מכירה מפני השגת גבול של שמעון וכי לא ראה מה שלפניו שכך הנהיג בעירו ומסתמא דרי גרוע מגרעי עד ביאת ב"ן דו"ד ועוד וכי טיפש הוא שלא ידע מאחר שגוי אחד יכול להקדימו אם כן ממילא ישראל לא גרע ואלא שהיה סובר שקניין של ראובן אינו קניין לפי שעדיין אינו ברשותו וסבר לגבי דידיה הוא קניין ויפטור עצמו בהא דרבי אלעזר מטול"א דלעיל לאו כל כמיניה למיפטר עצמיה בהאי טעמ' דאנן סהדי דלא גברא למדנא הוא דנחית לדינה כי אות אחת לא ראה בתלמוד כל ימיו והיכא ידע לדמות זה לקניין שאין בו ממש ובר מן דין מאחר דהתרה בו לבלתי הזיקו לפני ערכאות של גוים א"כ לא טוב עשה בעמיו ודין מסור לתשלומין אית ביה אפי' את"ל שקצת שוגג היה מטעמא דהשגת גבול לבלתי דון אותו כמסור דשמתי' לקועי' דאין אדם עומד על ממונו ועל צערו וסבר מאחר שזה בא לכלותו ולשרשו ולהסיג גבולו והתחיל בתקלה נעשה לו בהית' מכל מקו' מן התשלומי' מי פטרי דהא אדם מועד לעולם בין מזיד בין שוגג וכמו שפסק מהר"ם למי שמסר חבירו בעת הזעם שחייב בתשלומין ולא דמיא לרבי אלעזר מטול"א כלל דהא נתכווין להזיקו מאחר שלא השגיח בהתראה.