תשובות מהרש״ל · חלק ל״ה סימן ח׳

כך סיפר לפני ראובן שעל זה התשובה היה מחייבו ואף שראובן אינו נאמן לפני בכה"ג כי מי יודע סתרו ותחבולותיו של המורה אם מזה התשובה לבד חייבו או מדיוקא דמתניתין או מתלמוד או מגאונים ע"כ באתי לחפש ולצדד זכות לאותו המורה באולי מליץ יושר אחד מיני אלף יהא עמו ואף שאין נפקותא כ"כ בדין שאם רוב הגאונים כנגדו הרי הוא בטועה בדבר משנה כאשר אוכיח לקמן מ"מ כדי שלא יכלם בדין ויקרא ב"ד טועה ע"כ מחוייבים אנו לחקור בזכות התנצלותו ואם בכל החקירה והדריש' ליכא גברא דקאי כוותי' מה נדבר ונצטדק האלהים מצא עון עבדו כי שגגת התלמוד עולה זדון והציר יציל משגיאות שלמה אמר בחכמתו רע ירוע כי ערב זר ושונא תוקעים בוטח ההוא מקרא צרפו וזקקו ר' יצח"ק במס' יבמות בפ' ב"ש רעה אחר רעה תבא למקבלי גרים ולערבי של ציון ולתוקע עצמו לדבר הלכה ואית ביה תרי לישני בתלמוד ללישנא קמא מפרש כל האומר אין לו אלא תורה כו' וללישנא בתרא מפר' כגון דאתא דינ' קמיה וגמר הלכה ומדמי מילתא למילתא ואית לית רבא ולא אזיל משאול מיניה כי הא דאמר ר' שמואל בר נחמני א"ר יונתן לעול' ירא' דיין עצמו כאלו חרב מונחת לו בין יריכותיו וגיהנ' פתוח' לו מתחתיו שנ' הנה מטתו שלשלמ"ה ששי"ם גבורים סביב לה מגיבורי ישראל כולם אחוזי חרב מלמדי מלחמה איש חרבו על יריכו מפחד בלילות דהיינו מפחד של גיהנם שדומ' ללילה ע"כ הסוגיא ואף שכתב באשר"י בפ' ח"ה וז"ל ולפי מה שהגאונים פסקו בכל איכא דאמרי לישנא קמא עיקר ולפי שכך היה שגור ברוב העולם אלא שמקצת החכמי' אמרו בע"א כו' ע"כ כן פסק הריב"א א"כ משמ' דבכל מקום הלשון ראשון עיקר והשני טפל לו וכן דעת הריטב"א ובסוגיא זו נמי נימא הכי מ"מ נראה כאן דלכ"ע לישנא בתרא עיקר מאחר שאמר ואיבעי' אימא ואינו דומ' לא"ד וזהו מוכן וכן הביאו הרי"ף והרא"ש לישנא בתרא לפסק הלכה בפ"ק דסנהדרין אלמא שהוא עיקר ועוד הלא אפילו בא"ד רגיל לפסוק הרי"ף כלישנא בתרא שסידר רב אשי באחרונ' שהוא עיקר כמו שכתב האשר"י בשמו בפ"ק דב"ק והוא גופיה פסק כה"ג בסוף הפרק אלמא מה שכתב האשר"י בפר' חזקת הבתי' לפי הגאונים היינו אליבייהו וליה לא סביר ליה ותדע דהוא גופי' יפסק אח"כ בסוף המוכר פירות דהלכ' בלישנא בתרא דא"ד והיינו כדעת הרי"ץ גאות שפסק כן בפ"ק דע"ז וכאשר הביא הרא"ש וכן דעת הרמב"ם ורוב הגאונים א"כ ק"ו גבי איבעי אימ' דלישנא בתרא הוא עיקר ועוד מאחר דהנך תרי לישני לא פליגי אהדדי א"כ כולם סלקי אליבא דהילכתא ושניהם אמת וכאשר פסק האשרי בריש פ"ק וז"ל כל הני אוקימת' כולן הלכו' ופסוקות הם ולא פליגי אהדדי אלא מר אמר חדא כו' וכה"ג פוסק בכמה דוכתי ואפי' בשני פירושי' אליבא דתלמוד' פוסק הרא"ש ששניהם אמת וסלקי אליבא דהלכה בפר' שור שנגח הפרה גבי אין נזקקים לתובע תחילה וכה"ג פסק מהררא"י בתרומת הדשן גבי עדות נשים וכן חיבר בשערי' מדור' גבי כעינא דתורא כו' א"כ ק"ו בתרי לישני דתלמודא מאחר דלא פליגי ושניהם סברו' ישרות הן א"כ מכל הנ"ל נשמע דלישנא בתרא שהבאתי עיקר הוא לכ"ע וא"כ לפי זה אסור לכל מורה להורות ולדמו' מילת למילת' אם יש גדול במדינ' וא"ל דווקא כדאית ליה רבא במתא קאמר תלמודא דאסור דהא סתמא קאמר תלמודא ואית ליה רבא ולא קאמר במתא ועוד דאי במתא איירי מאי אריא' דאסור משום דלא שאל מרביה ת"ל דמורה במקום רבו ואפי' קבלו עליהם שני הצדדי' מ"מ היה לו למנוע מלהורו' ופשיט' שכה"ג נקרא שוטה רשע וגס רוח מאחר שקפץ בהוראה ומן הנראה אפי' כשאינו מדמה מילת' למילת' אפ"ה היה לו למנוע עצמו מלקפוץ בהורא' וכן יראה מדברי מהר"ם שפסק כנדון דידן וז"ל כל פסק שאדם רואה בפי' בספר מספרי הגאונים יכול להורות בימי רבו ואפי' תלמיד גמור רק שלא יורה דבר מלבו ולא יסמוך על ראיותיו ולא ידמה מילתא למילתא עד כאן. ושמעינן מיניה תלת מילי חדא אפי' מי שהוא ראוי להוראה וראה פסק אחד שמות' להורות אפ"ה אינו מורה אלא בימי רבו ולא בפניו מדלא אמר רבותא אפילו בפני רבו רק בימי רבו קאמ' ומדקאמ' אח"כ אפי' תלמיד משמע דלעיל מיניה איירי אפילו באדם גדול שהגיע להוראה וא"ל דלעיל כל אדם ומי שהוא מוחזק להורא' אפי' בפני רבו מותר והא דכתב בימי רבו משום הך שריותא גבי תלמיד שכתב אחריו קאמר הכי דזה אינו מותר אלא בימי רבו ולא לפני רבו אבל לעולם בעל הוראה שרי בכל עניין א"נ משום הא לא כתב רבותא ברישא דאפי' בפני רבו מותר בעבור הסיפא שלא ידמה מילתא למילתא ולסמוך על לבו דאסור אפילו בימי רבו ז"א מדלא כתב מהר"ם בזה הלשון כל פסק שאדם רואה בפי' כו' אפי' הוא תלמיד גמור יכול' להורות בימי רבו ומדאפליג מהר"ם לתרתי בבי לשנות הלשון כדי לאשמועינן דאפילו בעל הוראה ואדם גדול לא שרי אלא בימי רבו ולא לפניו דלא תימא דווקא אתלמי' קאי שאסור לפני רבו אלא בכל עניין אסור. תניינא דלא דוקא מדמה מילתה קאמר תלמודא דאסור בלא שאילת רבו אלא אפילו הראייה שמדקדק ושקיל וטרי מן התלמוד והגאוני' אסור א"ל שראה בפי' בפסקי הגאונים כמו שכתב מהר"ם לעיל: תליתאי דלא תימא דווק' היכא שנתאמץ וקופץ להוראה אסו' אבל מי שקבלוהו שני הצדדים עליהם שרי בכל עניין דהא מדכתב מהר"ם כל פסק כו' משמע בלא פלוג לעולם אסור מדלא כתב סתמא וממילא ידעינן דקאי אכל דבר בין אהוראות איסור בין אממון אלא לאשמועינן אפילו כה"ג שפי' אפ"ה אסור אם כן ע"כ סוגיא דתלמודא בפר' ב"ש אפי' רבו אינו אצלו מ"מ אסור וא"ל דוקא כשיש לו רבו מובהק אבל כשאין לו רבו מובהק וק"ו שאינו מובהק דשרי אפילו כשיש גדול ממנו בעיר אצלו והו' במדינ' ז"א מדלא כתב תלמודא בקצרה ולא אזיל ושאיל שמעתא מרביה דאז הוה משמע כפשוטו דאיירי ברביה אלא כך כתב תלמודא ואית ליה רבא ולא אזיל כו' לומר שיש לו אדם גדול ממנו אפילו אינו רבו וג"כ אינו אצלו אפ"ה אסור היכא דרוצה לדמות מילתא למילתא ולסמוך על ראייתו.