תשובות מהרש״ל · חלק ל״ה סימן ז׳

ובתחלה כאשר עמדו לדין אמר ראובן אל המורה ובקש אותו ליקח עוד גבר' סמוך הדר בעירו אצלו או שאר אנשי' חשובי מן העיר להכרע דעת לירד עמהם לעומקו של דין כי כמה פעמים הדין משתנה לפי המנהג באשר כתב האשיר"י בפר' המניח והרמב"ם כלל בעניין מכירה שהכל תלוי לפי הנהגת הזמן והמקום והלשון ע"כ היה מן הנכון למורה להתייעץ עמהם עד משא ומתן קצת בדין וקצת בסבר' ואח"כ היה לו למנוע עצמו כמו שכתב הרמב"ם וז"ל אחד שהיה מומחה לרבי כו' אעפ"י שמותר לדון יחידי מצות חכמים להושיב עמו אחרי' שהרי אמרו אל תהי דן יחידי ע"כ וא"ל דאיירי בלא קבלו עליהם ז"א דהא כתב הסמ"ג וז"ל שנים שדנו אין דיניהם דין ה"מ מדברי סופרים אבל מן התורה מותר לאחד לדון שנ' בצדק תשפוט והא דתנן אל תהי דן יחידי עצה טובה מדברי סופרים אפילו למומחה לרבים כו' ע"כ והנה פקח עיניך שכתב בתחילה שמן התורה מותר לדון יחידי ודינו דין איירי באינו סמוך ומומח' לרבים דמומח' לרבי' דן בע"כ ודיניו דין אפי' מדברי סופרי' כדתני' בבריית' בפרק קמא דסנהדרין והספר גופיה מסיק הכי אחר כך אלא על כרחיך באדם פשוט איירי מה לא יכול לכוף שום אדם לדין אלא בנתאמצו לדין לפניו איירי ואפ"ה אינו דן ודיניו אינו דין מדברי סופרי' ועל זה סמך עצה טובה אפי' למומחה לרבים משמע אפילו בסגנון דלעיל דקבלו עליהם ונתאמצו לדין אפ"ה הוא מצות חכמים כדברי הרמב"ם והיינו עצה טובה של הסמ"ג שישיב עמו אחרי' ואת"ל דעיצה טובה של הסמ"ג אינו משמע לשון מצוה וכן משמע מהג"ה מיימוני שמביא הסמ"ג על דבריו זהו מובן קצת שחולק עליו מ"מ לא שמע לעצת חכמי' אשר יעצו לו לטובה ולא לרעה והם הראו הנולד ועוד מסתמא לא פליג הסמ"ג על הרמב"ם כי מי שמדקדק בדברי הסמ"ג וברמב"ם ימצא שגזע הסמ"ג הוא הרמב"ם ויניקתו ממנו א"ל שמביא דעות חולקו' כגון רש"י ור"ת ור"י אבל בסתמ' בחד מחאת' הוא דוק ותמצא. ועוד ראייה דאיירי אפי' בקבלו עלייהו מדלא מוקי הסמ"ג המשנ' דאבות באינו מומחה לרבים ואינו נטל רשות מב"ד דאז יהיה דברי חכמי' כפשוטו שאסור לדון יתידי ודחק עצמו למוקמי אף על מומחה לרבים ויהיב פי' עיצה טובה לבד ויהיה לצדדים וק"ל אלא משום דרצה הספר לאוקמי מתנית' דאבות בכל עניין בלא פלוג אם כן מהאי טעמא נמי בלא פלוג איירי אפילו בקבלו עלייהו וכן דעת הרמב"ם שפסק מצות חכמים הוא כו' מניין לו דילמא מתניתין איירי באינו מומחה לרבים דאסור אבל במומחה לרבים אפי' מצוה ליכא להושיב אחרים עמו אלא משום דמתני' דאבות איירי בסתמא בלא פלוג א"כ ה"נ איירי בלא פלוג אפילו בדקבלו עלייהו ונתאמצו לדין אפ"ה מצוה להושיב אחרים עמו וא"כ ק"ו היכא שבקש אחד מן הצדדים שישב עמו ונוכל לומר אדעתא דהכי קבליה ואפ"ה לא שם אל לבו ולא אבה לשמוע פשיטא שעבר על מצות חכמים לכ"ע כי היה לו למנוע עצמו מן הדין ורחמנא ליבא בעי אם היה מתאמץ בדבר פשיטא שהיה שומע לו אף שמעון והנה אותו המורה פסק ששמעון הנ"ל יחזיק היין שרף במקח אשר קנה ראובן כי יש להם ארנדא גלויה ומפורסמת והנה כפי אשר העלה ראובן בדמים קניית היין שרף לכל השנה ישלם לשמעון והעדות שהביא ראובן על קנייתו שהיית' ראשונ' אמר המורה שלא היה לו לקנות כיון שאילו מוחזקים בדבר ואמר שיש בידו תשובה מהרוקח וז"ל הוי זהיר ולא תשיג גבול רעיך ולא תקח מחייתו ואם קנה סחורה או מטביע מן השלטון ויבא אחר ויוסף כדי ליקח מחבירו זה לא ניתן למחול ונקרא רשע ואין גזלן כמותו ואם לא ישמע לקול הוריהו יש להבדילו ולנדותו עד שיתקן עוותותו עכ"ל.