ואם בא לפדות המלקיות כתבו רוב האחרונים שיש קבלה בידיהם שיכולים לפדות אותן מלקיות הבאים משום ש"ר בשמנה זהו' רייניש והדין עמו שראוי לפדותו שהרי אינו אלא קנסא בעלמא כמו שפרש"י בקידושי' ולא משום שהוציא ש"ר כמו טוביה חטא וזינגוד מנגיד שרבא לא ציוהו להלקותו על הוצאת ש"ר כי אמת היה הדבר אלא שהעיד בב"ד ביחידי ומשום לא יקום עד אחד וגו' אבל שלא בב"ד אינו עובר בלאו זה ומשום לא תענה ברעך עד שקר נמי אינו חייב אלא בב"ד אלא עיקר משום קנסא כדפרי' ולכן הקילו עליו לפדותו בממונו שיש כמה בני אדם שממונו חביב עליהן יותר מגופם וכבודם ובפרט האידנא אכן אומר אני דאין ראוי לפדות את המלקות אלא בהוצאת ש"ר הכאה מתוך מריב' עד כי יחם לבבו וגו' אבל זה המכוער שעשה נבלה זו בתחכולה ובמועצת לבו הרע להפק זממו ורשעתו לקלקל מעיין חתום ולהטיל מום בקדשים כדי שבתו של אברהם אבינו לא תשב תחת בעלה ולאבד צאן יוסף גם בא להקדים אותו קלמן בתפלתו שלא ידבק בבת מינו זוג המשודכת לו משמיא ע"כ אינו ראוי כלל שיפדה המלקיות גם כתבו האחרונים מי שחטא בהוצאת ש"ר ושנה וחטא שוב אין מניחין אותו לפדותו א"כ לפי הסברא האי גברא בישא שנה ושלש ובא לתלות קלקולו בחסידי הארץ כדי לחזק הקול שלא יחלש ויתבטל ק"ו שאין מניחין לעדותו:
תשובות מהרש״ל · חלק כ״ח סימן ד׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Teshuvot Maharshal, Lublin, 1574
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך תשובות מהרש״ל, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.