תשובות מהרש״ל · חלק כ״ח סימן ב׳

קול צוחה שמענו מעיר ואבן תזעק מקיר על איש נבזה וצעיר יעקו' כי קטון הוא ובעיר אשר פיו לבלי חק הפעיר בשוט לשון כלי השעיר כאיש מלחמות קנאה יעיר על אח ואחות חרון זדונו הסעיר לכן במר אקונן וכגורי אריות אנעיר וקנאתי באש תבעי' למען בת ציון לא אחשה עד אשר אשיב גמולו בראשו כי לפני עלתה צחנתו ועלה באשו לכן מלקיו' ויסוריו ממנו לא ימושו ואז כל ישראל ישמעו ויחושו ואדברה לפני מלכים ומלותיי לא יבושו גרסינן במסכת קדושין בפ"ק תניא הקורא לחבירו עבד יהא בנדוי ממזר סופג את הארבעים רשע יורד עמו לחייו וברייתא זו הביאו כל המחברים לפסק הלכה ופירשו התו' דהיינו מדה כנגד מדה כלומר הוא קרא לחבירו עבד שהוא בכלל ארור כנען לכן משמתין אותו דהיינו קלל' ארור כדאמרי' ארור בו נדוי כו' והקור' לחבירו ממזר דמוקי ליה בלא יבא ואסור בבת ישראל ורוצה להביאו לכלל מלקות לכן הוא סופג את הארבעים כדין עובר בלאו ועל רשע יורד עמו לחייו לא פירשו מידי אכן בליקוטים מצאתי לפי שבא לקפח מחייתו ולהפסיד פרנסתו דכתיב כי שימיך אחיך והחזקת בו פרט לרשע שאינו אחיך לפיכך יורד עמו לחייו ואם כן מאחר שהכל תלוי במדה כנגד מדה אם כן כל הוצאות ש"ר שמוציא על חבירו שהוא עובר בלאו הוא בכלל מלקות בין קורא ממזר או פסול לבא בקהל או לחבירו בועל עריו' או מחלל שבתות וי"ט גנב וגזלן מלוה בריבית בכולן סופג את הארבעים שהרי רצה להביאו לכלל מלקות ולא תימא דוקא ממזר דחמור שהוא גם כן פסול לבא לקהל לעולם ע"כ החמירו עליו במדה אשר מדד אבל לא בשאר ש"ר זה אינו דהא אם קראו עבד יהא בנידוי דחמור ממלקות כמו שפרש"י אף על פי שעבד יש לו היתר לבא בקהל בשיחרור מה שאין כן בממזר אלא כיוונו חכמים דבריהם שהכל תלוי במדה נגד מדה וכן פסקו בתשובת הגדולים אשר לפנינו עוד כתוב בתשובות שאם קרא לשני אחים ממזרים שחייב מלקות על כל אחד ואחד ואף אם תאמ' שאם קרא לחבירו ממזר בן ממזר שאין חייב אלא אחת לפי שש"ר אחת הוא שהרי אם אביו ממזר הוא נמי ממזר מה שאין כן בשני אחים שיכול להיות שכל אחד הוא ממזר ח"ו והאב הוא כשר נמצא לפי נדון זה דהאי גברא בישא מאה וששים בכתפיה כי נתחייב ארבעה מלקיות שתי מלקיות על האח ושתים על האחות כי היה מנבח על האי בן טובי' כמ"ר קלמן איך שבעל אחותו ח"ו אשת חבר של בעולת בעל של הר"ר יוסף דהיינו ח"ו איסור ערוה ואח"כ איסור א"א ולא תימא דחד איסורא הוא ואין איסור חל על איסור שהרי מחולקים הן לעניין חטאת שהרי הוא איסור מוסיף ואף ר' יוסי דלית ליה איסור כולל באיסור מוסיף כזה שמתחלה היתה אסור' עליו לבד משום אחותו ואח"כ נתוסף בה איסור א"א כ"ע מודו דאמרינן מגו דנתוסף על אחרים נתוסף נמי עליו ואין בזה פלוגתא כמו שפרש"י להדיא בסוף ד' אחין ואל יטעה האדם בדברי המגיד שכתב על דברי הרמב"ם במה שכתב בהלכות איסורי מאכלות אמרה תורה חלב נבלה וחלב טריפ' יעשה לכל מלאכה ואכול לא תאכלוהו וכי מפני שהוא נבילה וטריפה הותר איסורו אלא אמרה תורה יבא איסור נבלה ויחול על איסור חלב כו' והאוכל מחלב נבלה וטרפה חייב שתים כו' וכתב הוא וביאר רבינו מפני שהטעם שהאיסור חל על איסור במוסיף ומכל מקום נרא' דברי רבינו בזה אפילו מאן דלית ליה איסור מוסיף מכל מקום מודה בזה מדכתיב קרא כל חלב נבילה וטריפה כו' עכ"ל א"כ משמע דאף באיסור מוסיף איכא פלוגתא ומיניה נוכיח דהלכתא איפכא דלא אמרינן איסור חל על איסור אפילו במוסיף מדאיצטריך קרא כל חלב נבילה וגו' אומר אני לא דק בלשונו או טעות סופר הוא ונהי שכתב הרמב"ם מתוך שנתוסף האיסור בבשרה שהיה מותר נוסף נמי על החלב לאו דווקא קאמר שיהא איסור מוסיף דהא אין זה אלא כולל שהרי לא נתוסף איסור בחתיכת חלב ולעולם לא תמנא איסור מוסיף אלא שנתוסף איסור על גוף החתיכה ואם אינו על החתיכה הוא כולל כמו שפרש"י להדיא ומה שכתב הסמ"ג בזה העניין ולזה קורא התלמוד איסור מוסיף טעות הוא והכי הוא במדוייקים ולזה קורא התלמוד איסור כולל והארכתי בביאורים: