תשובות מהרש״ל · חלק כ״ה סימן א׳

בראש כל אקדים מעניין איסורא דחמירא מממונא אף שלא נקראתי על זה כי אין חולקין כבו' אפי' לרב במקו' איסור' אמינא דהאי איתתא שרי לינשא ואין לפקפק על הגט כלל אף שעכבה הממון ולא נתנ' לו כלל ולא תתן לעולם פשיטא לפי מה שכתבתי מקוד' דהאי אתתא שריא בלא גט והיה פשוט בעיניי ובעיני חביריי כביעותא בכותחא והמחמיר כגט בכדי עונו ישא שפסלה לכהונה כמו שכתב מהר"ם אפילו אמאי דצריכה רבא כגון המקדש בעד אחד בהג"ה מיימוני והיא ג"כ בסוף המסכת' במרדכי דקדושין אף שנמצא נמי כתו' בשמו להחמיר ולא באתי להכריע עכשיו אלא למידק מיניה במלתא דפליגי אמוראי בתלמוד ולא נפיק הלכה כמאן כמו שכתב הוא אפ"ה בעת שהיה נוטה דעתו להתיר כתב שלא יחמיר כדי שלא לפסול על הכהונ' ומן התלמו' הוא דבכמה דוכתי מצינו שהקילו בזה וכיוצא בו ואף שלא השגיחו בדבריי ואפיקו קלא להגבי' קול קידושין עד שהזקיקוה לגט מפניו חשש הנמנעים מלישאנה וה' ישלם למשכרתם שלימה ואי לא דמסתפי מרבותיי ומחביריי אמינא דהאי איתתא אפילו אחר גט שריא לכהונה ודומה לגט מעושה בגוים שלא בדין דאפי' ריח הגט אין בו כמו שכת' הראב"ן ודומה למי שכות' ונותן גט לפנויה ואף שכת' הרשב"א בתשוב' על אחד שגירש את המשודכת אף שלא קדש' בעבור שאביה היה עם הארץ ושמע לקול המלחשים ופייסו לגט וכתב אעפ"י שהיה חרם ותקנה שלא לקדש שום בת ישראל אלא בעשרה מ"מ פוסל האי גט לכהונה דדלמא עבר וקיד' או לא ידע בו אי נמי אפי' לא נתקדש' לו מ"מ אין זה ידוע לכל ואי כל דלמא האי שמע בגיט' ולא שמע בהאי כדאשכחן בהחולץ דלמא איכא דשמע בחליצה ולא שמע בהכרזה ואתי למימר קשרו חלוצה לכהן ומה התם דאיכא ולד חיישי' כ"ש היכ' דליכא הוכחה ועוד מדאמרי' בגמרא פ' האומר היא אומרת קדשתני והוא לא אומר קדשתיך ומסיק עליה רב אומר כופין אותו ליתן גט ושמואל אמר מבקשים ופריך בשלמא מבקשים לחיי אלא כופין אמאי יאמר לא ניחא לי דליתסר בקרובי' כו' והא הכא דהוא אומר לא קדשתיך ואם לא נתן גט מותר בקרוביה ואפילו הכי כשנותן הגט והכל יודעין שאינו אלא בעבור ספק שלה אפילו הכי אסור ע"כ תוכן דבריו ונראה דלא כתב הגאון אלא דווקא במשודכת שיש ראייה לדבר שנוכל לומר שקדש' ומאן דחזי גיטא יאמר כודאי בעבור שנתקדש' אבל האי גיט' שהוא בעבור קול בעלמא וקול ושוברו עמו שאין בו ממש מאן דחזי גיטא יודע ג"כ שבעבור חשש הנמנע מלישאנ' עבדה האי עובדא ואף שאין משיבין הארי לאח' מיתה מכל מקום תורה היא וללמוד אני צריך כי הנראה בעיני שראייתו אינו ראייה אפי' לשאלתו גבי משודכת דאינו דומה לחליצה דהתם כשעת החליצה היתה זקוקה לכך מספ' ובחזקת זקוקה ליבמה היתה עומדת א"כ אף אח' שנתגלה שצרת' ילדה ומצרכ' כרוז דלמא מאן דלא שמע בהאי כרוז ולא ידע מהאי מידי ורואה שאותה חלוצה נשאת לכהונ' סבר דשריא חלוצ' לכהן דהא כדין חלצה אבל הכא בשאילתו שלא הית' זקוקה מעולם לגט מאן לימא לן דמחמירין בכה"ג דאינו דומ' אלא לגט פנוייה כמו שכתבתי גם בלאו הכי איכא לשדות ביה נרגא דשאני חליצה דאינה אסורה אלא מדרבנן א"כ בקל איכא לטעות ואתי למימר קשרי חלוצה לכהן מה שאין כן בגרושה כדאית' ביבמות וא"כ מאן דחזי דקמנסבה גרושה כהאי לכהן יחקור על התוכן וידע שאין בה דין גרושה והראייה מקידושי כו' נ"ל דאין ראייה כלל דשאני התם דאיכ' קצת דררא דאשת איש שהרי היא אומרת קדשתני והיא אסורה כאשת איש לכל וא"כ כשנותן לה גט וכתב וכדו פטרית ותרוכית יתיבי ליכי אנת אנתתי הוי כמודה לדבריה והודה בקידושין להדיא אבל מה שעושין מפני חשש הנמנעים מלישאנ' אין בו ממש לאסור וכן כתב ר' הלבן ויותר מזה כתב הראב"ן דאין לפרש דאיתסר בקרוביה מטעם הודאה אלא שאני התם דגט צריך לה וכשיראו שב"ד אין כופין אותו לגרש אלא מבקשין אותו אינו נאסר בקדושיה וכן יראה מלשון הרמב"ם פ"ט מהלכות אישות וז"ל האשה שאמרה לאיש קדשתני והוא אומר לא קדשתיך כו' מבקשין המנו שיכתו' לה גט שהרי אין לו הפסד בזה ע"כ משמע להדיא כדברי הראב"ן כשאינו כופין אותו לא איתסר בקדושיה אף שכתב המגיד משנה עליו כל מי שנתן גט נאסר בקרוביה כו' וכן מוכח מן הגמר' אבל לשון רבינו שכת' שאין לו בזה הפס' צריך עיון ואולי ר"ל שאין לו הפס' ממון והרבה נשים יכול לישא חוץ מקרוביה ע"כ מ"מ אני אומר דלאו מר בר רב אשי חתם על דבריו ומה שכתב שדברי ר' משה צ"ע קושט קאמר שצ"ע ועיון אבל מה שרצה לישב בדברים שאין מספיקין אלא לתינוקות של בית רבן דתלמוד קאמר בהדיא לא ניחא ליה כו' א"כ מה מועיל זה שמוסיף שאין לו הפסד גדול ס"ס מאחר שצריכין על כל פני לבקשו יפייסו אותו במה שיכולי' לפיי' אפי' בתרקבי דדינרי וכי דרך הפיוס מלמדינן ועוד וכי לשון אין לו הפ' סתם נפרש אין לו הפס' גדול א"כ יש בכאן חסרון גדול ובודאי שדברי המגיד משנה הוא דברי הרשב"א דלעיל מיניה וכן רבי' נסים כתב בסיגנון זה והוא דברי רשב"א שבסוף דבריו ומרוב פשיטות לא הזכירו בשמו שלא נטעה לומר שהוא דברי יחיד אלא עשה הסכמה מוחלטת לכל כך הוא דעתו ואומר אני אם ראה המגיד משנה דברי הרא"ם שפי' דווקא אכופין קאי לא היה כותב על המרבה צ"ע ואולי אף הר"ן היה מודה כי הם לא הורגלו בדברי הרא"ם אף שהוא קדמון להם כאשר ידוע בפרט שרוב דבריו אינן בספר מפורש אלא מלוקט בתשובות וכאשר כתב מהררי"ק כדומה לזה ואף שר"א מביהם הוא כדעת רשב"א לאסור הלא כתב במרדכי שנחלקו עליו ר"י הלבן והרא"ם וכתבו להקל וכן המסקנה בכל התשובות שראיתי גם אותו המעש' שפסק ר"א מביהם היה לכל הפחות בדבר שצריכה רבה וראיות מן התלמוד להית' וכה"ג שאחד נתן לבתולה טבעת והיא היית' מקבלתו ואח"כ אמ' הוו עלי עדים שקדשתיה כו' ואחד מן העדים אמר לה השליכי כי לקידושין נתן לך והשליכו כו' ואף שהביאו ראייה דאינה צריכה גט מ"מ מאחר שנתן הגט יאמרו ההמון מסתמא לא ברירא להו למשרי כ"כ הלכה למעשה לכתחלה ומ"ה היו מצוים ליתן גט ומה' אין להתיר דהוי כמו שאר ספיקא דגיטין אבל בדבר שלא היה בו ממשות שהיה צריך עליו עיון להתיר אלא קול שהיה יוצא ע"י התגרות ומנגדים זה לוה ול"ד ושוברו היה עמו אפי' איסור לכהונה ליכ' לפי עד אבל חליל' וכי בעבור שאנו מדמין נעש' מעשה מאח' שנתגרש' במקו' ועד ע"פ גדול הדור ויאמרו מסתמא לאו בכדי גירש המור' גירושין ופוסל פסולין לכהונ' אי לאו שנודע לו מתמצי' הקידושין שמגיעין לספק וא"כ אסורה לכהונה אבל לישראל פשיטא דשרי אף לכתחילה אפי' לא תתן לעולם אפי' את"ל שהיא הטעה אותו וגט מוטע' פסול כדאית' ביבמו' שאני התם היכ' דמגרש אות' על תנאי וכך הסוגיא בפ' מצות חליצה ת"ר חליצה מוטעת כשרה גט מוטעת פסול' הכי דמי חליצה מוטע' חלוץ ע"מ שתתן לך מאתים זוז ואפי' לא תתן אח"כ החליצה כשרה וכתב הרא"ש והוא מתמצי' פרש"י וז"ל אפי' אם התנה בתנאי אם תתן לי מאתים זוז תהיה החליצה כשרה ואם לא תתני לי לא תהיה חליצה אפ"ה התנאי בטל והחליצה קיימת אפילו לא נתנה דמן הדין אין כח בשום תנאי לבטל המעשה ואפי' לא נתקיים התנאי ראוי המעשה להמת קיים אלא דילפינן מתנאי בני גד ובני ראובן הלכך בעינן דווק' כי התם שיוכל המעשה להתקיים ע"י שליח כי התם שצוה משה ליהושע אם יקיימו התנאי שיתן להם ארץ גילעד אבל חליצה דאי אפשר ע"י שליח דבעינן וחלצה נעלו מעל גבי רגלו אעפ"י שלא נתקיים התנאי המעשה קיים עכ"ל ומה גט מוטעה פסול אם אינה מקיימת תנאה דאפשר לגט ע"י שליח א"כ משמע דוקא בגט העשוי בתנאי כהלכתו הוא דפסול במוטעה לפי שהתנאי מבטל המעשה ומהני בתנאי בני גד וראובן כמו שפרש"י אבל מה שמטעין אותו בלא תנאי והוא סובר שיתנו לו כך אף אם אינה נתנה לו הוי הגט גט כשר וראייה ממי שאומר הרי גיטך ע"מ שתתנני מאתים זוז הרי זו מגורשת לכשתתן במשנה פ' מי שאחזו וכתב הרמב"ן וכן התו' וספר התרומה וכן ה"ג ואשיר"י ורוב הגאונים דכל תנאי דגיטין איירי בתנאי כפול וכל התנאים הצריכין הא לאו הכי לא הוי תנאה והתנאי בטל והמעשה קיים ואין צריכין ליתן לו ואף שפי' רשב"ם בפ' יש נוחלין דלא צריך תנאי בגיטין ולא ק"ל כר"מ דבעי תנאי כפול אלא אפי' אומר סתם כדי שתעשה לי כך וכך אני נותן לך דהוי תנאי ודומ' להאי דזבין לנכסיה אדעתה למיסק לארעא דישראל כו' דהתם לא הוי תנאי כפול ואפ"ה אי לא דא"ל אמאי לא סליק' לא הוה זבינא זבין והוה בתנאי ממש וא"כ האי הילל פשיטא שלא היה מתרצה ליתן לה גט אלא כדי שתתן המעות שהרי היה מתפשר עמה בכך וכך והוה כתנאי כפול וכן כתב הר"ן בשם אחרים מ"מ כתב הר"ן בסוף דעת ר"ת והוא המסקנא בדברי הגאונים הנ"ל דצריך להיות תנאי כפול מדאוריי' בגיטין ולא לרוחא דמלתא ואף שכת' הראש בפר' יש נוחלין לחד שנוייא דר"ת הא דאמרי' בירושלמי בכל אתר אית לי' לר' מאיר מכלל לאו אתה שומע הן והכא לית ליה ומשני חומ' הוא בעדיות א"כ משמע דוקא בגיטין הוא דאמרינן דבעינן תנאי כפול משום חומר בעדיו' ולא בע"א ותירץ דאיפכא גרסינן בכל אתר לית ליה לר' מאיר כלל מכלל לאו אתה שומע הן והכא אית לי' פי' ואין צריך תנאי כפול ומשני הא דאין צריכה תנאי כפול משום חומר הוא בעדיות כלומר מן הדין אם אין התנאי כפול התנאי בטל ומעשה קיים ומשום חומר עדיות עשו אף בלא תנאי כפול אם אינ' מקיימת התנאי הקדושין והגיטין בטול ולא שבטול לגמרי אלא שחולצ' מספק או קבלה קידושין מאחר צריכה גט משניהם וכן בתו' דגיטת פ' מי שאחזו מכל מקום אין המסקנה כן אלא אף לקולא בעינן תנאי כפול ואי לא כפול התנאי בטל והגט גט גמו' אפי' לכתחל' וכן לענין קידושין כמו שכתב האשר"י בהדיא פרק מי שאחזו דאף לקולא פסקינן דבעי תנאי כפול והאי דקמשני חומר בעדיות דברי הירושלמי הו' דמוקי בכך אבל אנן לא ס"ל הכי אלא כתלמודא דידן דפסק ר' מאיר דבעי תנאי כפול ואי לא כפלי' לית' לתנאיה ולא נמצ' שום רמז בתלמו' אותו חומ' א"נ כול' כאידך שינויי' דאשר"י דלא מהפכין הירושלמי אלא ה"פ חומר הוא בעדות דבעי' ביה תנאי כפול יותר משאר איסורי' כגון שתויי יין ופרועי ראש דאמ' בסוף שבועו' העדות דאפי' לר' מאי' אי' ליה מכלל הן אתה שומע לאו ותירץ זה היא דברי ר"ת ועיקר ותירוץ השני הוא מדברי ר' אלחנן בתו' דגיטין והסמ"ג גם כן הביא תירוצא דר"ת וסוף דב' הכל נשמע דלכ"ע לית לן אותה חומר בתנאי כפול אלא אף לקולא בעינן תנאי כפול וכן דעת הרמב"ם להדיא ורוב הגאובים וא"ל דווקא במידי דאין בו גילוי דעת ואומדנא הוא דבעינן תנאי ממש אבל היכא דאיכא אומדנא דמוכח וגילוי מילתא שבעבור זה עשה אין צרי' כפילא ונימ' דאף התו' והרא"ש מודי' בזה שהרי כתבו בפ' מי שאחזו דבעי' תנאי כפול גבי גט ואם לא כפל התנאי בטל והמעש' קיי' וכתבו ומיהו יש דברי' דלא בעינן אלא גלוי דעת כי ההוא דזבין נכסיה אדעתה למיסק לארעא דישראל ויש דברים דאפילו גלוי דעת לא בעינן כגון שטר אברחת' ובידוע שאם בנו קיים וזבין ולא אצטריכו ליה זוזא דאזלי בתר אומדנ' אבל היכ' דבעי תנאי בעינן כפילות כו' וכן דעת הסמ"ג ונאמ' דלאו דוק' כתבו על אותו עניין שהביאו אלא לדמות להן כל מאי דדמי להן אפילו בגיטין וקידושין היכא דאיכא אומדנ' דמוכח וגילוי דעת דלא בעינן תנאי כפול וא"כ האי הילל איכא אומדנ' רב' שהרי יותר משנה היה מגלגל עמה ומעגנ' ואונסה עד שהיתה זקוקה להתפשר עמו בריצוי כסף וכך היה דעתו מתחלה עד סופו זה אינו דהתו' והרא"ש לא כתבו זה אלא לענין ממון וכן איתא באשיר"י פ' יש נוחלין להדיא דכתב ישנ' חלוקים בממון וכתב אותן חלוקים דלעיל משמע דבגיטין וקידושין אינו מועיל שום גילוי דעת ואומדנ' והיינו משום דבעינן תנאי ממש וכן הרמב"ם והטור לא הזכירו שום גילוי דעת ואומדנ' להיות בתנאי גבי גיטין וקידושין והראייה שהטור נת' בפשיטות גבי קדושין וגיטין דבעי תנאי ממש כדין כל התנאים ואם חיסר א' התנאי בטל ובטור ח"מ כתב גבי ממון יש דברים שלא בעי תנאי כי אם גלוי דעת כו' והיינו כמו שפירשתי ועוד איכ' ראייה דלא מהני גבי גיטא גלוי הדעת ואומדנא בלא תנאי כפול דהא מסקינן בפרק השולח גבי המוצא אשתו משום איילונית דרבי יהודא אומר לא יחזור שמא תנשא ותלד ויאמר הבעל אילו היתי יודע שתלד לא הייתי מגרשה אפי' היו נותנין לי ממון הרבה ויבא לקלקלה על בעלה לכך אומרי' לו קודם גט הוי יודע שהמוציא אשתו משום איילוני' לא יחזירנה עולמית וחכמים אומרים יחזור דלא חיישינן לקלקולא ומפרש רבא דחכמים היינו ר"מ דבעי תנאי כפול גבי גיטא הלכך כשמוציא אשתו משום איילוני' אינו כופל לתנאי שלא אמר בשעת גירושין אלא הוי יודעת שמשום איילונית אני מוציאך אבל לא אמר ואם אי אתה איילוני' אינ' כן דהשת' הוי גט אפי' אינ' איילוני' דתנאי בטיל ומעשה קיים והא הכא דאין לך גלוי מלתא ואומדנ' גדולה מזו וסימני איילוני' מוכיחים עליה אפ"ה בעינן תנאי כפול אלמא דאין שום תנאי מבטל המעשה של גט א"ל בתנאי כפול ואף אם נאמר שהיה שם תנאי כפול הלא מסתמא הרב המורה אשר סידר הגט ביטל כל התנאים כמו שאנו נוהגים עכשיו לבטל כל התנאים קודם הכתיבה ולחזור ולבטל קודם הנתינה וגדולה מזו כתב ר"י מפרי"ש שעכשיו אין לגרש אפילו ש"מ ע"י תנאי אלא היה מטיל חרם שאם יעמוד מחליו כו' אף שקשה זה הדבר ודומה כאן כאילו היא אגידא ביה ואנו צריכי' להיות נזהרי' בנתינ' הגט שלא יהיו דביקין זה בזה במידי כדי דלהוי כריתות ממש ואפילו הכי התיר ר"י מפריש רק שלא נגרש עתה על תנאי וכן כתב מהר"ם מינץ בתשובה שבדוחק גדול עשה ר"י מפריש מה שהטיל חרם שלא היה יכול לתקן בע"א אבל זולת זה אין להתיר כלל להיות עוד דבר ביניהם אלמא דאי אפשר לגרש על תנאי וע"כ צריך המור' לדקדק הינו' לבטל כל מילי וא"כ בודאי בטל כל אומרנ' וגילוי דעת שהיה לו דאפילו מי שמוסר מודעה על הגט ואמר אפילו אם אבטל אחר כך כל המודעות הריני אונס בכך מכל מקום כשמוסר מודעה אחר כך ביטל הכל כמו שכת' הרא"ש זולת הרמב"ם שפסק שאין מועיל הביטול אבל רוב הגאונים חולקים עליו כגון הרשב"א וסיעתי ואף לרמב"ם יש תקנה שאומרים העדים קודם כתיבת הגט אמור בפנינו שכל הדברים שמסרתם שגורמים כשיתקיימו אותן הדברים לבטל גט זה שרי אותם דברים בטלים והוא אומר כן כו' ואנו מחמירין היטב עוד יותר מתה שביאר הרמב"ם ואף הרמב"ם לא כתב דוקא אלא כשמוסר מודעה להדיא אבל פשיטא מי שמגרש בעבור ממון ואף שהו' אומדנ' שבעבור זה מגרש ולא בע"א פשיטא שיכול לבטל ולמחול ואי ביטל פשיט' דהוי ביטול מעליא ודבריו אינן דברים מה שמחשבק שיתנו לו מעות אפילו לא ביטל ק"ו כשביטל להדיא כל התנאים והענייני' שדברים שבלב לא יועילו אלא יפרחו וגיטא הוי גט מעליא אף לכתחלה אפי' אי הוו קידושי' הראשונים קידושין ממש אח"כ מצאתי ראייה לדבריי בתשובת מהר"ן מעיל צדק וז"ל אשר שאלת' על ראובן שדחקוהו לתת גט לאשתו ונתרצה לדבר בשביל ממון שהיה עני ולא היה בידו כלום והיה חייב הרבה וכשראה הך שהוצרך לתת גט בשביל עניו הלך ונשבע בעדים ע"ד גיסו שמעון ע"מ שלא יהיה לו התר' שלא יתן גט לאשתו לאה ברצון נפשו כ"א באונס וכו' אמר בפני עדים דעו לכם כל מה שאני עושה אני עושה בע"כ לכך אני מבטל בפניכם נתינת הגט וגוף הגט מכאן ולהב' והל' ראובן ויתן גט ובחזרתו אמ' ראובן שנתן הגט לאשתו ובטל מודעו' אבל לעולם אמר בלבו ובלחש שהיה עושה בע"כ כו' נראה אם יש עדות שבשעה שנתן ראובן גט לאשתו ביטל מודעו' כדינו כאשר דרך לבטל בכל גיטין אז נראה שכשר הוא אף לכתחילה וכן משמע מתוך פרש"י ומפי ר"י פ' חזקת הבתים וז"ל אי ידעינ' באונסא ומבטל מודעה מדעת נראה דביטולו ביטול כ"ש כאן שלא היה אונס דאי משום עניו אפשר לפרנס עצמו ע"י מזונותיה כו' אף כי יש עדים שגירש בע"כ ומס' מודעה בפניה' כיון ששוב ביטלם הרי הם מבוטלים ומ"ה תקנו בגיטין שלא לכתוב הגט עד שיטבל הבעל כל המודעות וכן אחד כתיבה קודם כתינה ועוד דלא הוי אלא דברים שבלב דאינם דברים שהרי מכחיש בפיו מה שבלבו דבלבו אינו רוצה ובפיו אמר רוצה אני הלכך אע"ג דאנו סהדי שאין רוצה שהרי גילה בדעתו ונשבע על כך מ"מ אזלי' בתר פיו כיון דבעלמ' דברי' שבלב אינן דברי' כן אמרי' פ"ב דקידושי' ואפי' גלוי דעתא בגיטא לאו מלתא היא כאביי פ' השולח ועוד אגב נתינת המעות גמר ומקני כו' ע"פ ומדבת' ועוד משמע דאפי' בלא הך טעמ' אין שייך אונס בעבור ממון ואף כשאר אמתלו' אפי' בגילוי דעת דאנן סהדי שהרי נשבע על כך מ"מ היכ' דביטל מודע' מבטל הכל וכ"ש בנדון דידן והשתא נתלבנו הראיות ברורות כהרר"י בסערה מקדמאי ובתראי דאין פקפוק בו ומעתה אני אדבר על עניין המודעה שנקראתי אי מהוי המודעה או לאו או מחוייב השליש' לעשות שלישיתו או היא מחוייבת לקיים נאמנות שכך השכירתו ונהי דאין לו אלא מדינא דשכירו' דומיא דחליצה פ' מצות חליצה והצור יצילני משגיאות: