תשובות מהרש״ל · חלק ט״ז סימן ה׳

גרסינן בכתובות פרק הנושא את האשה ופסקה עמו כדי שיזון את בתה חמש שנים חייב לזונה חמש שנין ניסית לאחר ופסקה עמו כדי שיזון את בתה חמש שנים חייב לזונה חמש שנים לא יאמר הראשון כשתבא אצלי אזונה אלא מוליך לה מזונות למקום שאמה וכן לא יאמרו שניהם הרי אנו זנין אותה כאחד אלא אחד זנה ואחד נותן לה דמי מזונות כו'. הרי קמן דאף על גב דאיכא אומדנ' גדולה שלא כתב לה אלא ע"מ שתהיה אצלו ולא אחר שתתגרש אמה ועוד דלא כתב לה אלא לזונה כפי ברכת הבית א"ה מאחר שכתב לה סתמא ולא התנה כלום אמרינן דחייב לתת לה דמי מזונות משלם כמו שפסקו הפוסקים וה"ה בנדון דידן חייבין היורשין ליתן לבת דמי דירת' אם יש לה לדור במקום אחר ואין לומר דדווק' מזונות דמה לי הן ומה לי דמיהן דהרי גם כשזנה אצלו צרי' לתת מעו' בעד מזונותיה אבל דירה דאינן חסירין כלום כשדרה אצלו ולכן כשאינו רוצה לדור אצלן אין צריכין לתת לה מעו' הדירה אלא יכולין למימר הא ביתא קמך: אמינא דודאי היורשין אינן צריכין להוציא מעות כדי לתת לה דמי דירה מאחר שהן חסירים מזו אבל מכל מקום הדירה עצמ' צריכין ליתן לה דהיינו שתוכל הבת להשכיר דירתה לאחרים שהן כיוצא בה דזה נהנה וזה אינו חסר ולא אמרינן דלא נתן לבת אלא כל זמן שהיא צריכה לזו דומי' דמזונות דבת כמו שכתבתי ולא דמי להא שכתב הר"ן פ' הנושא שאין אלמנה יכולה להשכיר דירתה דשאני התם דכתב לה את תהא יתבא בביתי דמשמע את דוקא וכעין זו כתב שם הר"ן ריש הנושא אהא דפוסק לזון את בתו צריך לתת לה מזונות משלם ולא כפי ברכת הבית וכתב שם הר"ן ולא דמי לאלמנה דנותן לה כפי ברכת הבית דשאני התם דכתב לה את יתבי בביתי ומתוני מנכסיי כו' וה"ה דיש לחלק לענין השכרת בית ולא גרע דבר זו ממה שכתב הרמב"ם פה דהלכות שכירות המשכיר בית לחבירו לזמן קצוב ורצה השוכר להשכירו לאחרי' עד סוף הזמן הרשות בידו להשכירו שהם במנין ביתו וכן הוא תשובה מוהר"ם במרדכי סוף פרק האומנין ואף על גב דבמרדכי פרק חזקת הבתים משמע דאין השוכר יכול להשכיר כלל אלא זה משכיר אומר לו תן לי שכרי דהא ביתי קמך נראה דיותר יש לסמוך אדברי מהר"ם ורמב"ם שכתבו דכח בידו להשכיר מעל סתם דברי מרדכ"י בפרק ח"ה שלא ידוע שם אמרה ותו דהא מהרי"ו פסק סי' י' כדברי מהר"ם וכן כתב הרשב"א בתשובה שאכתוב לקמן אי"ה ועוד נ"ל דדברי מרדכי שכתב שאין יוכל להשכיר הם כדברי הר"ם שכתב הטור סי' ש"ח דס"ל דאין השוכר רשאי להשכיר כלל אע"ג דידוע דאין למשכיר היזק בזו ולכך אף בבית אסור להשכיר לאחרים אבל הרא"ש ושאר מפרשים חולקים אדברי הרמ"ה וס"ל דבמקום שאין היזק יוכל השוכר להשכיר ואם כן בכי ה"ג יוכל להשכיר לכ"ע: אך צריך עיון בדברי תשובת הרא"ש כלל א' וכלל צ"כ על שנים ששכרו בית לדור בו בשותפות ביחד אין אחד מן השותפין יכול להושיב אחר במקומו אפי' יש לו דיורין פחותין ממנו כי יכול לומ' אותך יכול אני לקבל אבל אחר איני יכול לקבל כי ידוע שאין לקבל כל אדם בשוה יש מפני חשיבותו שאדם בוש מפני ויש מפני גרעותו ויש שהוא בעל קטטה ויש מי שאינו נאמן הלכך אדם הרוצה לדור בשותפות מדקדק תחלה עם מי הוא חפץ לדור ולא יכול אותו שקבל לדור עמו להושיב אחר במקומו וגם אינו יכול לכופו לחלוק עמו שהבית אינו שלהם אלא שכיר להם לזמן ע"כל ואם כן איכא למימר לפי דברי הרא"ש דה"ה כאן אין יכול להשכיר לאחרים משום דהיורשים יכולין למימר דאינן יכולין לקבל אדם אחר ואפשר דאף הרמב"ם ומוהר"ם מודים בזו דהם לא קאמרי אלא במקום שיש לשוכר דירה בפני עצמו ולכך אמרו דיכול להשכיר לאחרים אבל בכה"ג שהיו דרים ביחד בבית אחד מודים לדברי הרא"ש דיכול האחד למימר אותך הייתי יכול לקבל אבל לא לחבירך מ"מ נראה לי דאף הרא"ש לא קאמר אלא בב' שותפים ששכרו בתחילה בית ביחד ולכן בדעתן תליא מילתא כמו שדקדק בלשונו במה שכתב הלכך אדם הרוצה לדור בשותפות מדקדק תחילה וכו' כלומר שמתחלה בירר לדור עמו ולכך אינו יכול לכופו לדור עם אחר אבל בנדון דידן שאין הדבר תלוי בדעת היורשין אלא בדעת הנותן בכה"ג ודאי לא מצו למימר אותך יכולין לקבל ולא אחר כי מה לי ולדעתם והרי נדון זו כ"ב אחים שירשו בית שפשיטא שכל אחד יכול למכור חלקו למי שירצה ואין השני יכול למימר אותך הייתי יוכל לקבל ולא חברך כמו שכתב ח"ה סי' קעא בהדיא דכל אחד מן האחים יכול למכור חלקו למי שירצה וכעין חלוק זו כתב הרא"ש פ"ק דב"ב והביאו ח"ה סוף סימן קע"א לעניין גוד או איגוד שכתב וז"ל הר"ר יוסף הלוי דדינא דגוד או איגוד לא שייך אלא ביורשין או מקבלי מתנה אבל אם לקחו שנים בית שאין בו כדי לזה וכדי לזה אין אחד מהן יכול לומ' גוד או איגוד שהרי לדעת שיהא שותפות לקחוה מתחלה ולא למכרו איש אל אחיו ש"מ מזו דדוקא שותפות שקנו מתחלה ביחד יכולין למימר אדעתא דהכי קנאוהו מתחלה אבל לא יורשין ומקבלי מתנה דלאו בדעתא דידהו תליא מלתא וה"ה דלא יכולים למימ' אותך אני יכול לקבל וכן מוכרח מדברי הרמ"ה לעניין דינא דבר מצרא דאם שייך בבתים דיכא דבר מצרא וכתב שם דדווקא ב' בתים הפתוחים ביחד דהוה כבית אחד כמו שנתבאר סוף סימן קע"ה דמשמע שם דשני אחים שיש להם בית ביחד כל אחד יוכל למכור חלקו ולא יכלי למימר אותך הייתי לקבל וראייה עוד מתשובת הרשב"א סי' אלף קמ"ה ששאלת ראובן נתן מתני' ביתו לבנו ושייר במתנתו בלשון זו ושיירתי לי ולמי שישמשנו כל ימי דירה בזה הבית המחצית הבתים שאני נותן עתה והעמדתי כלי בו והצנעתי כלי היין שלי באוצר במנהג קודם זאת המתנ' ואח"כ נתן ראובן אותו שייר לאח' והבן טוען דלא שייר אלא לעצמו ולכליו בעוד שהן שלו אבל לא להכניס אחר וכליו שם תשובה הדין עם האב שהמשייר דירה לעצמו לא לעצמו שייר אלא לכל ימי חייו שייר בין להשאיל לאחר בין למכור עד שימות ואפילו שאמר שיירתי לי לא בא לומר אלא שאינו משייר בה כלום לאחרים ואפילו השוכר יכול להשכיר כו'. ומהשתא שמעינן דאף על גב דהתם שייר לעצמו מחצית הבתים דמשמע שיהא דר עם הבן בבית ואפילו הכי כתב דיוכל לשכור לאחרים מאחר דלא יוכל הבן למימר אדעתא דהכי שתפתי עמך מתחלה וה"ה בנדון דידן שתוכל הבת להשכיר חלקה דאין לומר דדוקא משייר כח משייר לעצמו שייר לו שיוכל להשכיר אבל מה שנתן לבתו אין לה כח כ"כ דזה אינו דכ"ש הוא דהא אמרי פרק המוכר בית לעניין בור ודות דאם משייר לעצמו בור ודות צריך ליקח לו דרך אבל אם מכר בור ודות אין המוכר צריך ליקח לו דרך דמוכר בעין יפה מכר וכ"ש הנותן מתנה דבעין יפה נותן כדמוכח התם וא"כ אם נאמר במשייר חלקו בבית יכול לשכרו לאחרים כל שכן בנותן לאחרים דיכול המקבל מתנה לשכרו לאחרים ואחר שבררנו דבר זו נשוב לשאלה קמייתא מה ששאלת צרכי הבית בקניית' עצים וכיוצא בו נראה לי דגם בזו זכתה הבת וראייה ממנהג הארץ שהמשיא בתו כותב לה דירה שנים ידועות ואז היא פטורה מכל הצרכים הנ"ל א"כ שמעינן דסתם דירה משמעות כך לפטור מכל דבר כ"ש בנדון זו שדירת הבת היתה כמה שנים אצל אביה בעניין זו שלא היתה צריכה להוציא שום דבר א"כ כשאמר לה שתדור כבתחלה ודאי משמע שתדור בכל דבר כדירתה בתחלה ופטורה מכל דבר שהייתה פטורה בחייו ואין לומר דהיכי נביא ראייה ממנהג שאינו מבורר שהוא מנהג ותיקי' דזה אינו כלום דכה"ג דורשין לשון הדיוט לילך אחריו כמו שהוא מבואר פרק המקבל ועוד ראייה ממדור אלמנה דאמרינן פ' הנושא דנותנין לה מדור לפי כבודה כו' ואמרינן התם ת"ר משתמשות במדור כדרך שמשתמשת בחיי בעלה בכרים ובכסתות כדרך שמשתמשת בחיי בעלה בכלי כסף וכלי זהב כדרך שמתמשת בחיי בעלה שכך כתב לה ואת תהא יתבא בביתי כל ימי מיגר כו' שמעינן מזו דמה שכתב לה את תהא יתבא בביתי דכולל כל צרכי המדור דאם לא כן מנא לן ליתן לאלמנה שאר צרכי מדור דהא לא כתב לה אלא את תהא יתבא בביתי אלא ש"מ דהכל בכלל ולכן תנא במתניתא ונותני' לה מדור לפי כבודה דכולל הכל ועוד יש להביא ראייה מהא דכתב הר"ן פרק הנושא והמ"מ פי"ח דאישות בשם הרשב"א נראה דאלמנה אינה משתמשת בכל הבתים עם היורשין ביחד אלא מיחדים לה מדור לפי כבודה בבית בעלה דאל"כ מאי קאמר לפי כבודה הלא בכולן משתמשת והא דתניא משתמשת כדרך שמשתמשת בחיי בעלה לאפוקי שאין יכולין לדחותה מן המדור ולהשכיר לה אחר שמעינן מזו דאי לא תנא התנא מדור לפי כבודה ה"א דהיתה משתמשת בכל המדור מאחר דדינא הוא להשתמש בו כדרך שהיתה משתמשת בחיי בעלה ואם כן ה"ה בנדון זו דאמרינן שיש לבת להשתמש בזו כדרך שהשתמשה בו בחיי אביה בלי נתינת צרכי הבית וזה נראה לי בדינים אילו נאם הכותב בקצרה וסומך על רבותיו וחביריו שהם יוסיפו עוד ראיו' בהנה ובהנה ואף כי הדבר פשוט היא בעיניו שאינו צריכה לראייה נאם משה בן לא"א ישראל שליט' הנקרא משה איסרלז מקראקא: