שו״ת מהרי״ל · חלק נ״ח סימן ב׳

ילמדהו אם יש לברך ברכה אחרונה אחר ג' כוסות א' ג' ד'. ואחר טיבול ראשון והכריכה אם צריכה טיבול בחרוסת והאיך שאין לו עשב שקורין מרור והוא חסא האיך יעלה הב' טיבולין. והאיך אדוני נוהג בעקירת השולחן: תשובה. ברכה אחרונה מסיק מהר"ם וראבי"ה לברך על כל הכוסות חוץ מכוס שני. וכן התו'. אכן באשר"י מסיק דאין לברך אלא לאחר רביעי. וכתב דמי שממעט בברכות הרי זה משובח. וכן נהג מורי ע"ה הר"ר שלום מניישטאט ואני הצעיר תלמידו אחריו: והיא היא הפלוגתא אחר טיבול ראשון ועל כן איני אוכל כזית בטיבול ראשון אף כי יש כתבו דצריך כזית ובזה אין לצאת ידי כולם בשום צד כמו שכתב באחד לצאת ולשפשף וטורח הוא זה. ועוד דמכל מקום אינו מתוקן דלרבותינו דבעי ברכה בפה"א שעל טיבול ראשון פוטר מרור מברכת נהנין. אם כן יצטרך על טיבול שני ברכה דנהנין אם בירך ברכה בנ"ר אחר טיבול ראשון וליתר רבותינו הוי טיבול שני שבא מחמת סעודה ולא בעי ברכה וממה נפשך אין לצאת ידי כולם: והכריכה פסק הרא"ש וגדולי איבר"י להטביל בחרוסת כדעבד הלל ולא חשיב רשות לבטל כריכה דרבנן דכולהו זכר למקדש הוי. ומי הוא שאין לו חזרת יש מרבותי' פסקו דהמקודם במשנתינו מוקדם במצוה כדלעיל וה' וש"ם הד' מוזכרין בהג"ה במיימוני בלשון אשכנז. והתשב"ץ כתב ליקח ווירמו"ט דהיינו מרור דמתניתין ונראה לי טעמא משום דמאן דאמר בגמרא הוה מהדר במררית' דמריר טפי. ודחי ליה התם בגמרא טעמא דהחזרת עדיפא משמע אי ליכא חזרת מררית' קודם. ואגודה כתב דמירעט"ך: היינו תמכא דמתניתין. ושמא בשביל דלא איתברר. דעולשי"ם קורבי"ל כיון דכתב בתפילות ליקח קורביל בטיבול. ראשון כדלעיל: וצריך להיזהר ליקח הקלח של המירעט"ך או הירוק שלו. ולא השורש כדדייק ר"ת התם: ומי שאין לו רק חסא. מפרש בתלמוד' דקיימא לן כר"ח מברך בטיבול ראשון ברישא בפה"א ועל אכילת מרור. ובטיבול שני אכיל ליה בלא ברכה: וכשמתחיל הא לחמא מגביה הקערה וגם אוחז מצה בידו עם הגבהת' מסלק מן השולחן לגמרי עד שיגיע לעבדי' היינו שכתב בסמ"ק שעונים עליו דברים הרבה. ולכך תהא המצות מגולה קצת בשעת הגדה. דאי מכוס' הוו כמאן דליתא כדאשכחן בפריסת מפה בשבת. והטעם שלא יראו הפת בושתו אך כשלוקחין היין בלפיכך נכון לכסותו משום הטעם שלא יראה הפת בושתו כך מנהג ענ"ד: