שו״ת מהרי״ל · חלק נ״ז סימן ב׳

שאלה הנה המרדכי כתב בפ"ב דחולין גבי לא אמר ר' יודא אלא בעוף הואיל וצולהו כולו כאחת כו'. ותימא דמעשה בכל יום אנו מבשלין וצולין עופות בלא ניתוח אע"פ שלא נקבו הוורידין ע"כ. וקשה לי מה תימא זו והלא לא מצריך ר' יודא אלא לכתחלה. אבל בדיעבד כשר. וכ"ת כיון שמעשים בכל יום שאינו מבשלין וצולין בלא ניתוח היינו לכתחלה ומה בכך אם לא נשחטו ולא נקבו הוורידין הלא אנו מסירים אחר השחיטה הוורידין מן הצואר הנה והנה שלא תעכב הדם לצאת. וכ"ת בימיהם לא היו רגילין בכך להסיר הוורידין אחר השחיטה. מ"מ קשה מה בכך אם לא נשחטו ומה צריך לשחוט הוורידין נורא שאב לדם כוליה ומליחה נמי מוציא דם דקיי"ל מליחה כרותח דמי. וכ"ת להכי מצריך לשחוט או לנקוב הוורידין בשעת השחיטה דאז הדם הוי חם ויוציא כו' אם כן בבהמה נמי יהא צריך מטעם זה. וכ"ת גבי בהמה איכא תרתי ניתוח ומליחה. אבל גבי עוף ליכא אלא חדא. אין זה טעם נכון כיון דמליחה מוציא כל הדם דהא חתיכה גדול בראש בהמה די במליחה כעין חתיכה דקה וקטנה ולא אמרינן שנחתכו לחתיכות קטנות ואח"כ נמלחו והיינו משום דמליחה מוציא כל הדם כמו צלאו. ושוב כתב לכך נראה דברי ר"ת הואיל וצולהו כולו כאחת עם הראש קאמר. אבל אנו שאנו חותכין ומסירין את הראש אין אנו צריכין ע"כ. והנה אחותי בוגלי"ן שתחי' רגילה להניח הראש בתרנגולת אך שחתכה הראש לחצאין עד המוח כדי להוציא המוח. וזה הזקיקני לאדוני מ"ו לשאול. והנה ידעתי שדקדוקי' מחמת חסרון דעת בעו"ה וכגון זה פתח פיך לאלם וענה כסיל באולתו. ונא אדוני מ"ו הורני את הדרך כו' אם מותר להניח הראש בתרנגול כשחותכין אותו לשנים עד סוף המוח: