שו״ת מהרי״ל · חלק נ״ד סימן ב׳

תשובה ההוא דמלוה על מעשרותיו הנה כתב בא"ז וז"ל כן כל אדם המלוה על מעותיו [מעשרותיו] ועל צדקותיו שרגילים ליתן וליטול כשיבואו לידו ואינו גבאי צדקה נפרעו אינו צריך ליטול רשות עכ"ל סימני א"ז. והנה קיצר ולא פי' הראי'. וא"ז גדול אין בידי אבל באביאסף פי' וז"ל אבל אם אדם המלוה על צדקותיו ועל מעשרותיו שרגיל ליתן וליטול כשיבואו לידו ואין גבאי צדקה. דמי להא דתנן בפרק כל הגט המלוה מעות את הכהן כו' מתני': ותניא ראבי"ה או יתן ויפריש עליהן בחזקת אותו השבט מת העני מפריש בחזקת עניי ישראל משמע לכאורה דלא יפסיד המלוה או המפריש וכ"ש המלוה על כיס של צדקה שאינו מיוחדת לעני אחד אלא לכל יד עניים. עניים גופי' ניחא בהכי כדאמרינן בשנים אוחזין גבי ילקט בנו אחריו והוצרכו להאריך כו'. כדאיתא במרדכי פר' כל הגט. אלא שהמרדכי לא הביא כל דבריו וסוף דברי אביאסף אבל אם יחד לעני אחד ושוב ידע שהעשיר ויתר וזכה העני מה שבידו. עכ"ל: וזה עיקר קשיותך כשידוע שמא העני או העשיר. ומה שהביא ראי' מראבי"ה אין מביא דההוא במלוה בב"ד מיירי ומנלן בלא ב"ד ואולי סמך אהא דעניים גופי' ניחא להו כדלעי'. וגם זה תימ' דנהי דקי"ל כר' יוסי דעשה שאינו זוכה כזוכה כדפס' שמואל פ"ק דב"ב. מ"מ חזינן דמוקי עולא הכא כר' יוסי ואפילו הכי מת צריך ליטול רשות. וכ"ת דלא סבירא להו כדעולא אלא כדרב שמואל ונימא דלר' יוסי עשו את שאינו זוכה כזוכה לגמרי וניחא להו לעניים כו'. אפילו מת אין צריך ליטול רשות: א"כ לישני דלא מוקמינן כר' יוסי מהאי טעמא. ולא משום כיחידאה אלא מוקמינן דקשה על זה הא שמואל פסק כרבי יוסי כדהקשו התו': ונ"ל ליישב דקאמר האי טעמא משום אביי לית ליה האי טעמא פרק קמא דב"מ דעני' גופי' כו': ועם כל זה אינו מיושב כשנודע לי בודאי שהעשיר העני: אלא נ"ל דשאלתך לא דמי כלל למתני' דהתם המלוה זוזי כדמוכח כו' שמעתתי' בגמרא דמיירי דרך הלואה ובדרך מקח וממכר. כדאמר עליהם אם בא לחזור או שער בזול כו': וכן סוגיא. אבל השתא בזמן הזה העושים כן נותניס לזה לגמרי הן ירויח הן לא ירויח. הא בתורת צדקה ואלו המעות בעצמם נותנים ערב למעשר על הריוח העתיד ליפול ושעדיין חייב הגוי: וכ"ת הוא עדיין לא בא לעולם והאיך נתפס שם מעשר על אלו מעו'. הא ודאי בתרומות ומעשרות דאוריית' אין. להפריש כלל בכה"ג אפי' מן התלוש על המחובר. אבל זה על זה אין לחוש למעשר כספים הגע עצמך אין מעשרי' שלא מן המוקף או ממין החדש על שאין ממין החדש פירות שנה זו על שעבר'. וכמה חומרו' דנהיגי במעשר דאוריית' ומהאי טעמ' במעשר כספים דרבנן היתר הגדול מהר"י אופנהיים בתשוב' להאכיל לאביו ולאמו דבדאורייתא תבא לו מאירה והמרבה במעשרותיו מקולקלי' ומאכיל הלוי או העני טבל. והכא במעשר דידן משובח ותבא לו ברכה עד בלי די. וכן המקדימו ונדמהו להא דתרומת הלשכה דתורמין על העתיד לגבות והשת' נמי יהא מעשר ויוצא ידי נתינ' והוא שביד גוי תולין מהשת' ואם פיחתה פיחתה לו אבל כל מעשרותיו העתיד ליפול משועבדים לו עד שיפרע ואדעת' דהכא הפריש השתא וכל זה איפכ' ממה שכתבת גרעת כח הנותן מהמלוה. וכתבת שאין חייב לפרוע. זה אינו דהא לא קאמר בגמרא אלא דלית לי' לידי כו'. אלמא כי אית' לחייב פי' שהי' נותן לו המתנ'. וחוזר ונפרע ממנו: על כרחך אי הוה הכי הוי מקבל המתנ' וכן כי מזכה לו ע"י אחר משו' דאין להפריש מעשר דאורייתא עד אחר מרויח לו ולא מצי לאוקמי מתני' בנדון דידן שנותן עכשיו לשום מעשר: ועוד מעשר קתני בהדי':