שו״ת מהרי״ל · חלק קצ״ד סימן א׳

ושחיטת אפיקורס לא פסלינן אלא במשומד לע"ז פ"א מספק' למהר' רי"ם בשם ר"י אי אסור מכאן ואילך כיון שלא הוחזק וצ"ע. ומ"מ כל שאר משומד לדבר אחד מסקינן דלא הוי משומד לכל התורה כו'. אלא שהרמב"ם כתב והצריך לו בדיקת סכין כמו משומד לאותו דבר. ופירש הרא"ש דטעמא כיון דחשיד שלתאותו עובר על אחת מן העבירות חיישינן. דפקר שלא לטרוח לקיים מצות כהלכתה שחיטה. מכל מקו' מותר לאכול משחיטתו חוץ ממשומד לע"ז ולשבת דהוי כמו נכרי. וכן משומד להכעיס נמי מהאי טעמא. אבל כל הני אפיקורס ומגלה פני' בתורה דפרק חלק אף על גב דגדול עונו מנשוא לא מסתבר' למפסל שחיטתו דדווקא דברים הללו חשוד עלי' דנראה בעיניו דבר קטן וחוצפא בעלמא. ומשום הכי אינו חשוד לעבור על שום עבירה. וכה"ג אמרינן בעלמא לא תחמוד לאינשי בלא דמי משמע וכה"ג טובא. והם אינם יודעי' שהקב"ה תובע עלבונם דצורבא מרבנן. ואמרינן התם המורה בתחיית המתים ע"פ הקבלה. אלא שאומר שאינה מן התורה. אין לו חלק לעולם הבא. וכי תעלה על דעתך ששחיטתו תפסל והא מוזהר הוא בכל מצות ומדקדק שפיר בהן אלא שמשתלם לו מדה במדה. וכן טוב' דמייתי התם דבדבר קטן מאבדין עולם הבא והכל משום דנרא' בעיניהם דבר קטן ולא עוד ידונו כל כך כגון מאן דאמר אמרינן ולא אמר קמיה רבינו מיהו אי הוה צורבא מרבנן שיודע כל זה ומה שאמרו רז"ל ואפ"ה חשוד לעבור תדיר. אפשר מש"ה לחשוב כמשומד לד"א אי עביד להנאתו. אבל משום דאינו חושש על דבר כזה ומפרש אותו בע"א ע"י פילוסף ונראה בעיניו שאינו איסור. אם כן אשחיטה לא עבר. וכנכרי אין להחשיבו אפילו קעביד להנאתו ויודע שאסור דווקא כשעושה להכעיס כדפרי'. אף על פי שמתייאש מחלקו חיי עולם הבא להנאת חיי שעה דיצרו תקפו. אך בדיקת סכין בעי: