ותמיהני היכא סלקא דעתא להתיר פת של גוים על ידי בישול לה' יוסי דנהי דבשול מפקיעו מתורת לחם. איסור שבו להיכן אזיל כגון יין מבושל אפי' אי לא מקרי יין. וכן החמץ אפי' חומץ מפקתי' דמבשל על הקרקע. איסורו להיכא אזיל. נראה דמדמית לפת שנאפה קצת שהתירו לזרוק קיסם כל זמן שמשביח בתנור. ורחוקי' זה מזה כמיורה ממערה. דהתם עדיין לא נגמרה שם פת וחשיב גומרו ביד ישראל. אבל לאחר שנאפה פת ונאסרו. כלום יהא לו היתר אחר כך. הכי נמי פירורי' דקים לא חשיב פת. מי פקע לאיסורא בכך:
שו״ת מהרי״ל · חלק קס״ה סימן א׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · She'elot uTeshuvot Maharil. Krakow, 1881
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שו״ת מהרי״ל, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.