שו״ת מהרי״ל · חלק קנ״ז סימן כ״א

מה מאוד יפים. אמריך נופת צופים. מכל אבקת רוכל. מוכלל בתבונה ושכל. טעם דבריו טעמתי מלוליה. מעתה לא שבקינא ליה. מאור עינינו. כתר ראשינו. אלוף מסובל. מושכל ומקובל. הארז בלבנון. מהר"י ס"ל יצ"ו: בראותי דברי תשובתך אמרתי יגעתי ומצאתי. כמוצא שלל רב ששתי. בהביטי אל מעלת דמר צפונת וסתומת חמורות. לפניו קלות פתוחות ומותרות. ולפום חכמה ענוה גדודה. בהשגחתך על דברי תולעת. נבער מדעת. והעתקת אלי תשובה זו פעמים רבות עד שהגיעוני. ומדברי רבינו נלמד אשר בתשוב' בתרא על בכור דאם איתא לטעום מידי. וא"כ מסקנא דמר על מה ששמעתי משמי' דהר"ר פייבש ע"ה שהיה נוהג הכי כשחג ע"פ בשבת דאז אין צריך להתענות יום ה'. וראייתו היה דאי הוה מתענה רבי יום חמישי אז ודאי טעמיה הוה משום דבוכרא. דטעמא דאיסטניס לא שייך הכא. ויש מי שהורין להתענות יום ה'. ויורני מר הלכה למעשה בזה: