שו״ת מהרי״ל · חלק קנ״ד סימן א׳

ונוסח הברכה פשיטא כשנוטלין מן הכלי מברכין ענט"י. וכל נטילה של שחרית לתפלה היא. אטו מי לא משו כ"ע במיא ונוסחי' ענט"י. וכן איתא בהדיא בתשובת ר"י. ונהי דאסמכוה אקרא בנקיון כפים בכל מידי דמנקה ולהכי לייט על מאן דמהדר אמיא. מכל מקום נטילת מים היא עיקר ותקנתא דרבנן היא אלא שלא לעבור זמן תפלה סמוך אדמנקה. אבל כל עיקר קבלת מלכות שמים מפנה ונוטל ידיו. ואין חילוק בין תפילת שחרית לשאר תפלות וקרא גופיה קאמר ארחץ ולא אנקי. אלא משום דבנקיות דרשינן על דמנקה ופשטיה דקרא לאפוקי גזל כמו ובנקיון כפי עשיתי זאת. ולמעוטי לולב הגזול אתא. ובכמה דוכתא אמרינן תופס ברכה כך היא ולא משנינן מטבע. אבל בנהר מעשה אחר קעביד ולכאור' כיון דטביל' מהני לקדשים ולא נטילה כדאיתא בחגיגה נוטלין ידיהם לתרומה ולקדשים מטבילין. אלמא דטבילה עדיף: