שו״ת מהרי״ל · חלק קנ״א סימן י״ב

שפתותיו דמר נופת תטופנה מעלותיו מי מנה. אוהב תורה בהמונה. ה"ה כלי שמחזיק הכל הוצבר עליו חן וחסד וענוה ישמח אוזן כל שמעיו ועין כל רואיו. אלופינו ר"ג מהר"י ס"ל: כתבך קבלתי ושמחתי שמחה על זה כי הגדלת חסדיך והשגחת' על התולעת כמוני עבדך. והנני מצטער על אשר לא זכיתי לתשובה זה פעמים: מטהי"ש הלך לדיראו"ן. ואייזק וויישנהור"ן עודנו אסור באיצש"א ולא ידע' מה היה לו. ורציתי ליתן חצי דוק"ט לחלקי שישלחו אחרי הכתב שבידו ואמרתי שמא נלקחו הכתבים או לא יתן עד שיצא מבית הסוהר ומכח זה נתבטל. ועתה מה אעשה ועונותי גרמו לי שלא זכיתי לאמרות הטהורות לא על כתב ולא על פה. וכמוני תולעת נבער מדעת. אינני כדאי להטריח לאדוני פעם שלישית על דבר זה. והנה אשאלה עוד מענין אחר אולי אזכה לזאת התשובה: על מה שכתב הסמ"ג על בצים שנמצא אחת מהן טרפה ומכשיר המחבת מטעם חזקה. אם נאמר הכי גם בב' חתיכות בשר האחת נולד בו ספק ואחת שנתבשלה עמו ומכירי' אנו בו. אם נחשב אותו כמו המחבת ונוקמה אחזקתה. אמנם בשם מהר"א קלויזנ"ר עליו השלום שמעתי שהכשיר בנדון זה מב' קנקנים של יין. ומספק' לי אם נאמר הכי שאני דהוא גוף האוכל. כאשר חלק הרא"ש גבי קערה שהדיחו ביורה חולבת. ומסתברא לחלק כך. דאל"כ מ"ש מחבת מן הבצים אי לאו מטעם זה. ויורני מ"ו אם יש בדבר טעם: