ויין מזוג לענין ברכת בפה"ג אע"ג דבעלמא פסק ר"ת טעם כעיקר דאורייתא מין בשאינו מינו אפילו להקל מההיא דהעושה עיסה מן החטה ואורז כו'. ואדם יוצא י"ח בפסח וסוגיא דרבוותא כוותיה. מ"מ לענין יין במים הוכיח ר"י ספ"ק דחולין דחד בשית' בטל ולא חשיב טעמא. ולפענ"ד לענין ברכה נילף מיניה. ואי הוה פחות משית' על חד ניזל בתר טעמא אי הוה יין שראוי לשתייה ע"י מזיגה גדולה כ"כ ושתו ליה אינשי במקום יין ע"י מזיגה כי האי דלא נימא בטלה דעתו אצל כל אדם:
שו״ת מהרי״ל · חלק קמ״ב סימן א׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · She'elot uTeshuvot Maharil. Krakow, 1881
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שו״ת מהרי״ל, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.