שו״ת מהרי״ל · חלק ק״ו סימן א׳

שבל המדע. אבן הזוהר. כעצם השמים לטוהר. ה"ה מ"ר ר"ג מהר"י סגן לוים. מ"ו העיר עיני ממחשכים והורני כאשר כבודך יודע שנפסלה המטבע ונשאלתי פעמים רבות על אודות פירעון הלבנים איש לחבירו ופלוגתא דרב ושמואל פרק הגוזל המלוה לחבירו על המטבע ונפסלה וכו'. וכתב המרדכי וסמ"ג ורש"י בתשובה בסוף ימיו כגון שהלוה לו מעותיו על מנת שישלם לו מעות. ופסקו דאם הוזלו פירות או אם הוסיפו על החדש מנכה לו שיעור תוספות מפני איסור ריבית. גם כתבו המיימוני וסמ"ג אפילו אם הוסיפו עליו כל שהוא. ומה דנקט חומש לאפוקי יותר מחומש לא הוזלו וכן פירש המרדכי. ועתה אדוני אי אפשר שלא הוסיפו פורתא החדשים על הישנים מקצת כגון ברג"ש ומורדי"ש ואף במשקלם. ומסתמא לא דקדק המלוה בשעת הלואה איזה מעות הלוה וגם הוזלו הפירות במקצת מקומות אצל החדשים. והדבר ק"ק בעיני מי שהלוה לחבירו כ' לבנים ואין לו חדשים וצריך לפרוע לו כ"ב לבני' אם לא יראה כריבית או אם שייך דינא דמלכות כה"ג. גם אף כי צוואת האדון הוא מ"מ יש בני אדם שמוציאין אותם בצינעא ע"י סוחרים הבאים ממקומות אחרים או יכול לילך ולהוציאן שם: ובספר אחד מצאתי תשובת רש"י וז"ל אשר שאלתם המלוה לחבירו על המטבע ונפסלה המטבע מה ישלם לו. תדע קי"ל כמ"ד נותן לו מטבע היוצא באותה שעה אא"כ הוסיפו עליו. ומטבע שלנו שנפסל לא הוסיפו עליו ולא הוזלה הראשונה אלא מפני ביטול הצורה ושנויים לפיכך ישלם לחבירו מה שלוה ממנו קודם פסול המטבע ומאותה מטבע שהלוהו ומחציו שנפסלו כמו שהיו נחלפי' בשעה שהלוום לחבירו. ושלום שלמה ב"ר יצחק ע"כ: ובסימני אשר"י שלי כתב בסתם המלוה לחבירו מטבע ונפסל המטבע אשר הלוהו נותן לו אותו המטבע אשר הלוהו. ואפילו אינו יוצא בשום מקום עכ"ל. אולי דעתו דמ"מ צריך להוסיף עליו. ע"כ מורי למדני והורני: