שו״ת מהרי״ק · חלק ע״ח סימן א׳

הנה העתיר עלי דברי אהו' הח"ר אברהם קעלהם יצ"ו לבאר לו דעתי ע"ד אחותו היאך להתנהג עמה בענין פרנסתיה הן למזונות הן לנדונייה להשיאה כאשר צוו חכמים ז"ל שתנשא הבת מנכסי אביה ואף לאחר מותו. ואומר אני דדבר פשוט הוא שחייב לזונה עד שתהיה בת י"ג שנים לכל הפחות ואפילו ממטלטלין מאחר שתקנו הגאוני' שיהיו מטלטלין במקום קרקע בזמן הזה וכ"ש לדברי האומר שאפילו בלא תקנת הגאונים עמדו מטלטלין במקום קרקעות כיון שכל משא ומתן שלנו הוא במטלטלין דווקא והוי כמו גמלי של ערבי ואשלי דקמחונייא כו'. וגם היה ראוי להנתן לה נדונייא מהנכסים לפי כבודו ולפי מנהג המדינה וכ"ש כאשר השיא אביה ז"ל הרב' בנות בחייו היה ראוי לאמוד בה ערך בערך כפי הממון אשר היה לו בעת שהשיא האחרת ולפי הממון אשר הניח אחריו ולאמוד בערך הממוצע כמו אם השיא בת אחת בה' ואחת בד' ואחת בג' והיה לו בחייו אלפיים זוז ובעת מותו לא היה לו כי אם אלף זוז היה ראוי להנתן לה שתים דהיינו החצי מערך האמצע וכן נראה מדברי הראב"ד ז"ל אמנם מאחר שפסק ר"ח וכן התוספות ורוב הדעות שאין שמין באב להוסיף על עישור נכסים אלא לגרוע אין בידינו לחייבו יותר מעישור נכסים אמנם משום ועשית הישר והטוב היה לעשות בדרך הנ"ל לאמוד באב אך אם יבא להוסיף על עישור נכסי' אינו יכול להוסיף כי אם מחלק המגיע לו אחרי אשר יפרע שטרי שאר הבנות הנוהגות בגלילות הללו מאחר שרוב הפוסקים ס"ל שלא להוסיף על עישור נכסים: