שו״ת מהרי״ק · חלק קכ״ב סימן ג׳

מדפירש ההיא דדובקים בדבק דהיינו ע"י קלף או מטלית אם כן ע"כ ההיא דברייתא נמי איירי על ידי קלף או מטלית דאי לא תימא הכי מה לו לרבינו ברוך לשנות פי' דדובקין דירושלמי מפירוש דדובקין דברייתא מסתמא יש לנו להשוותם אלא ודאי דגם ההיא דברייתא בכהאי גוונא איירי דודאי לא היה הדבק מועיל כלום כי אם על ידי קלף או מטלית ואם כן הדרא קושיא לדוכתא ולע"ד נראה לחלק בין היכא שנקרע גוף האות להיכא שהקרע עובר בין אות לאות דודאי היכא שנקרע גוף האות והדבק מחזיקו נמצא שאין כתב כי אם על ידי הדבק ואע"ג ששפתי הקריעה נוגעין זו בזו ולא נחסר הקלף כלל אלא שנקרע ונסדק מ"מ בעינן שהאות יהיה מוקפת גויל ואפילו היכא שירך האות שלם ולא נסדק כלל אלא שנחסר הקלף שבתוך חלל האות פסיל בירושלמי כ"ש הכא שגוף האות נחלק לשנים אלא שהדבק מעמידו והשתא א"ש הלשון אין דובקין בדבק כלומר היכא שנקרע גוף האות ונפסלה שהרי אין מוקפת גויל וגרע טפי נמי מאין מוקפת אין דובקין אותה להחשיבה אות על ידי הדביקה וכן אין כותבין על גב המעלית כלומר פסול אחר דלא דמי לרישא כלל דרישא איירי שהאות הוא על הקלף של הספר תורה עצמו והכא מיירי שכותב על גב המטלית עצמו כגון שנקרע וחסר הקלף והדביק וטח עליו מטלית מבחוץ למלאות החסורין ואחר כך כותב על גב אותו מטלית וכן משמע הלשון דקאמר ואין כותבין על גב המטלית משמע שכותב על המטלית עצמו. ואם כי באולי ימצא אוקומתות ליישב הברייתא לע"ד אין נראה שיתיישב הלשון על אופניו בע"א שהרי מתחלה תלה הפסול בדביקת ולבסוף בכתיבה ואם יתמה אחד מן המתמיהים היכי שייך כתיבה על גב המטלית עצמו איברא הוא דשייך ביה כתיבה כדתניא בברייתא דבי מנשה ומייתי ליה בפ' המוציא יין (שבת דף עט) כתבה על הנייר ועל המעלית פסולה על הקלף ועל הגויל על הדוכסוסטוס כשרה עכ"ל הברייתא ופשיט דהתם מיירי לכתוב על גבי מטלית ממש ואפי' כל תורה דאהא מייתי לה התם ומוקי לה בספר תורה ועוד משמע התם דשייך ביה כתיבה טפי מבנייר מדקתני התם נייר ואח"כ מטלית לפוסלה דאם לא כן הוי זו ואין צריך לומר זו. וכי תימא מ"מ יקשה מ"ט דרשב"א משום ר"מ דמכשיר לכתוב ע"ג המטלית עצמו דהא פשיטא דבספר תורה בטינן שיהא כתוב על הספר ואפי' דיפתרא פסול כ"ש מטלית יש לומר דכיון דפסול דמטלית לא שמעינן אלא משום דאיקרי ספר או משום דילפינן כתיבה כתיבה מוכתב את האלות בספר או מן ואני כותב על הספר בדיו כמו שכתב רבינו ברוך בס"תעדשרצה רבינו ברוך להוכיח דכמו שאין כותבין ס"ת על גב הנייר ומטלית דה"ה נמי על הדיפתרא אם כן פשיטא דהיינו טעמא דר' שמעון בן אלעזר דמשום האי פורתא דאיכתיב על גב המטלית לא פקע שם ספר מיניה ושפיר איקרי ספר כיון דעיקר הס"ת נכתב על גב הספר ולא ע"ג המטלית וראיה ברורה לע"ד ממה שכתב המרדכי בפ"ב דמגילה בשם ראבי"ה וז"ל לא קשיא הא בכולה הא במקצתה פי' כיון דבמקצת כתובה כתיקון כשרה וקרינן ביה בספר עכ"ל. הרי לך דאע"ג דהשמיט אותיות או פסוקים כדאיתא התם בגמ' כתב עלה ר' אבי"ה דכיון דבמקצת כתובה כתיקון דקרינן ביה בספר ואע"פ דאותו פסוק חסר בה לגמרי ואינה כתובה בה כלל כ"ש וכ"ש הוא כשכתוב על גבי המטלית דלא גרע משאם לא נכתב בו כלל ואדרבה טפי עדיף ואין לחלק לענין זה בין ס"ת למגילה דהא בס"ת לא שמעינן דבעינן ספר ואפי' לפסול (ב) נייר ומטלית אלא משום דאיקרי ספר או משום דילפינן כתיבה כתיבה ואם כן פשיטא דהוא הדין במגילה דילפינן כתיבה כתיבה כדאיתא פרק שני דמגילה (דף יט) או משום דכתיב בספר וגזרה שוה דכתיבה כתיבה לא איצטרכא אלא משום דיו וכן כתב ראבי"ה דקרינן ביה בספר משמע דבעינן ספר כמו בס"ת ולא עוד אלא דשקיל וטרי רבינו ברוך בס"ת עד דבעי למימר דאע"ג דבמגילה בעינן על הספר ובדיו משום דכתיב ככתבם וכלשונם אפי' הכי בס"ת לא בעינן אם כן פשיטא דלענין זה לכל הפחות לא עדיף ספר תורה ממגילה. ומדחזינן דבמגילה שפיר איקרי ספר אע"ג דחסר כ"ש כשנכתב על גב המטלית ואף ע"ג דמשמע מלשון ר' אבי"ה דפרק שני דמגילה דהיכא דחסר בס"ת אותיות או פסוקים דלא מכשרינן לקרות בו לכתחלה אלא דוקא משום שתחלת הדבר לא היה דעתו לקרות על פה פשיטא דהיינו משום דדברים שבכתב אי אתה רשאי לאומרם בעל פה אבל היכא שנכתב אפי' על גב המטלית פשיטא דלא הוי על פה וזה אין צריך אריכות כלל. ונחזור לענין ראשון דמאחר שהוכחנו מתוך הברייתא דמסכת סופרים דפליגי רשב"א משום רבי מאיר ורבנן בס"ת שנקרע וחסר אי שרי למלאות החסרון במטלית ולכתוב ע"ג המטלית עצמו ובזה יתיישב פשט הברייתא כדכתבתי לעיל לפי הנראה לע"ד וכן משמע הלשון בהדיא א"כ יש להביא ראיה וסמך למנהג דע"כ לא קא מפלגי רבנן עליה דרשב"א אלא דוקא שטלה והדביק עליו מטלית וכתב על גביו אבל היכא שטול' ומדביק עליו קלף הכשר לכתוב עליו ס"ת מודו ליה רבנן לרשב"א משום ר' מאיר דפשיטא דהפרש גדול יש בין זה לזה ועוד כי מההיא דרבי אבי"ה דפרק שני דמגילה אשר עשיתי סניף לראיה ראשונה דמסכת סופרים יש להביא ראיה למנהג גם בלא ההיא דמסכת סופרים דמאחר דאקרי ספר אפילו חסר בו כל הפסוק שלם כמו שכתב רבי אבי"ה אם כן מאיזה טעם יפסול כיוצא בנדון שאנו עומדים עליו דפשיטא דלא גרע משאם לא נכתב בו כלל וגם פשיטא דלא שייך לומר לעיל דברים שבכתב כו' דכיון שקורא מתוך הכתב שעל גב הטלאין פשיטא דלא הוי קריא' על פה אפי' היינו מחשיבין הטלאי כתלוש מן הספר תורה ודבר פשוט הוא והנה הוגד לי על דרך האמת כי יש ספר תורה ביד רבי אברהם טרויי"ש יצ"ו בן בנו של מהר"ר יוסף טרויי"ש ז"ל שבא ממהר"ר מתתיה טרויי"ש ז"ל שהוא מלא טלאים בכיוצא בזה שנכתב על הטלאים בכמה מקומות ונהגו כל אותם הגדולים להקרות בו. הרי לך כי רבים וקדמונים הנהיגו לעשות כן ומנהג אבותינו תורה היא ואם כי מורי בהלו נרו כשמואל בדורו ורוח אלקים בקרבו מרחפת ליזיל מר אחר המנהג בהיות ההלכה רופפת. ואשר הקשה (ג) מורי מרוב פילפולו על מה שכתב הרמב"ם וכן הסמ"ג דמביאין בכורים מדבריהם מערי סיחון ועוג ואלו לענין תרומה ומעשר לא חלקו בין ערי סיחון ועוג לשאר א"י. אמת הוא כי ראיתי מתוך משנה אחת דפרק קמא דמסכת בכורים וז"ל המשנה אלו מביאין וקורין מן העצרת ועד החג משבעת המינים מפירות שבהרים מתמרים שבעמקים מזית שמן ומעבר לירדן רבי יוסי הגלילי אומר אין מביאין בכורים מעבר לירדן שאינה ארץ זבת חלב ודבש ואע"ג דפליגי רבנן עליה דרבי יוסי הגלילי ואמרי דמביאין וקורין ס"ל דהיינו דווקא מדרבנן אבל מדאורייתא מודו ליה רבנן לר' יוסי הגלילי דפטור משום שאינו ארץ זבת חלב ודבש והאי טעמא לא שייך כלל לפטור מתרומה ומעשר דדוקא גבי בכורים הוא דשייך משום דכתיב בהדיא בפרשה ארץ זבת חלב ודבש אבל גבי תרומה ומעשר לא כתיבי כלל אלא דאכתי קשה קצת מנא להו להרמב"ם וסמ"ג דרבנן דפליגי עליה דרבי יוסי הגלילי דמודו דמדאורייתא אין מביאין נימא דלית להו כלל טעמא דארץ זבת חלב ודבש כדמשמע לשון המשנה דאין לנו להוציא המשנה מפשטה אם לא מכח ראיה ונראה לע"ד דעיקר ראייתם מתוך ברייתא דספרי דתניא שם וז"ל הברייתא ויתן לנו את הארץ הזאת ארץ זבת חלב ודבש נאמר כאן זבת חלב ודבש ונאמר להלן זבת חלב ודבש מה להלן ארץ חמשה עממים אף כאן ארץ חמשה עממים ר"י הגלילי אומר אין מביאין בכורים מעבר לירדן שאינו ארץ זבת חלב ודבש עכ"ל הברייתא דספרי נראה לע"ד דס"ל להרמב"ם והסמ"ג דאיכא בין רבי יוסי הגלילי ותנא קמא דלתנא קמא מביאין מדבריהם ואף על גב דמדאורייתא פטור כדיליף לה מגזרה שוה ואתא רבי יוסי הגלילי לאוספי דאפי' מדרבנן נמי אין מביאין כדמשמע לשון אין מביאין דמשמע אין מביאין כלל ומינה נלמד פי' המשנה דפרק קמא דבכורים דודאי רבנן דרבי יוסי נמי מודו דמדאורייתא אין מביאין כמו שכתב הסמ"ג דפשיטא דתנא קמא דפליג ארבי יוסי הגלילי במתניתין דפרק קמא דבכורים ותנא קמא דר' יוסי הגלילי דברייתא דספרי חדא הוא וחדא מילתא קאמר: