שאלה ראובן היה דר בנהרדעא ושמה היה לו חנות כנהוג בינינו להלות לכותים בנשך לאחר ימים עתק דירתו משמה והושי' שמה שמעון והניח נכסיו ביד שמעון ושיתן לו סך פלו' לככר לשנה וגם שמעון יכול להלו' השלו בריוח שלם ולפעם ההוא נעשה שטר ביניהם איך שראובן אונו נותן ולא מוכר המעמיד ולא החזקה לשמעון אך בכל זמן שראובן ירצה יוכל לסלק את שמעון ולחזור בחנותו כבראשונה ואחר כלות ימים אחדים מת האדון אשר משל לפעם ההוא וקם אחר תחתיו והנה שמעון הלך וחדש תנאים וקיימים מאותו האדון אשר משל לפעם ההוא על שמו לבדו ואת שם ראובן לא הזכיר בם ואחר כך נזדמן שראובן ושמעון נעשו שותפים בחנות הנז' והתנו שהריוח אשר יפול היה לחצאין ונעשה שטר שיתף בינם זמן מוגבל אכן דובר ביני לביני מבלי כתב וראיה שראובן יתן לשמעון מאה דוקטי בכל שנה מחלקו והנה במקרה נזדמן כי נפלו הפרישות וטענות רבות בין ראובן לשמעון ואחר מהן היתה שראובן לא נתרצה ליתן לשמעון המעות הנ"ל לסיבה מהסיבות ולקחו להם פשרונים ופשרו שראובן יתן לשמעון הק' דוקטי משך זמן התנאי' והשטר שיתוף שנעשה בינם והנה נתגלגל שאחר כלות זמן שטר השיתוף נשאר ראובן עוד שותף ועוד שנה ובעצמו עמד בחנות השנה ההוא ואחר כלות השנה חלקו השותפין הנז' וראובן לקח חלקו ועשה חנות אחר לפני עצמו גם בנהרדעא והנה ראובן תובע משמעון שאל ילוה עד שמה ואל ימכר בלי רשותו כי המעמד והחזקה שלו עד אשר יפייסנו או ירצנו כטוב בעיניו. והנה שמעון משיב לו כי אין לו דין ודברים עוד בחזקה זאת כי לו היא כי הוא השיגה מאדון זה וכבר כלו גיריה דידיה וראובן אומר לו כי גם בזה עשה שלא כדין רוצה לומר במה שחדש בלא רשותו אף שמו לא הזכיר בם. שאלה ראובן תובע משמעון מאה וחמשים דוקטי המגיע לחלקו ע"ד דברים אשר נמכרו והמעות לא יפלו עד כלות ששה חדשים. וראובן אמר לשמעון אם אתה רוצה ליתן לי המעות במזומנים מיד על יד אקח מאה ועשרים דוקטי ואמחול לך על המותר ושמעון משיב לו כן שיתנם לו ולא נעשה ואחר ששה חדשים תבע ראובן ממנו המאה וחמשים דוקטי והוא אומר שנתנם לו ורצונו בזה שכבר חייב לו המאה דוקטי דלעיל ומחשיבו כאשר נתנם במזומנים אבל לא פירש דבריו אלו בטענותיו יבאר לו אפילו אם תימצי לומר שהיה חייב לו המאה דוקטי חיוב גמור אם יחשוב כנתינת מזומנים. שאלה שמעון תובע את ראובן המאה דוקטי הנ"ז באמרו מאחר שלא דובר דבר ולא נשתנ' דבר כי לוקח חצי הריוח שגם יתן לו מאה דוקטי וראובן משיב לו כי מעולם לא עלה בדעתו לתנם לו ועל הראשונים הוא מצטער שהוצרך לעשותו מצד הפשרוני' שפשרו ככה וכבר שלא מרצון נפשו נתנם לו ואיהו דהוה ליה לאתנויי כו'. ומה שחלקתי חצי הריוח למה לא אקחנו אחרי כי המעיד והחנות הוא שלי את שלי אני לוקח ושמעון לא כתב בטענותיו תביעה זאת מקטן ועד גדול והטעם יובן במה שאכתוב אח"כ:
שו״ת מהרי״ק · חלק קי״ח סימן א׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Responsa Maharik, Warsaw 1884
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שו״ת מהרי״ק, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.