תשובות הרא״ש · כלל צ״ט סימן ו׳

עוד ילמדנו ראובן שהוציא בליטת עלייתו לחוץ וברוחב הבליטה מן הצד פתח חלון והחזיק כמה שנים לסוף נמלך שמעון שכנו להוציא גם הוא בליטות עלייתו ועתה הוא אומר ראובן שירחיק בנינו ד' אמות מכנגד חלונו שלא יאפיל ויראה מתוך סוגיות הגמרא ששמעון אין צריך להרחיק כי נראה ששמעון לא היה יכול לעכב על ידו מלפתוח החלון מידי דהוה אכל אדם שפותח חלונות לרשות הרבים או למבוי ואפי' כנגד חלון חבירו כמו שפסקתי בתשובה אחת הואיל וכן גם חזקת ראובן אינה חזקה להצריך לשמעון להרחיק דהא בהא תליא כדמוכח בפ' חזקת הבתים (נ"ט) גבי חלון למעלה מד' אמות אין לו חזקה ואין יכול למחות וכן לגבי זיז פחות מטפח וכן בני העיר שמכרו רחוב שחלונות פתוחין לו יראה שצריכין לסתום כל החלונות וכיוצא בזה פסק ר"ם ז"ל דכל היכא דאם בא למחות אינו מוחה אין לו חזקה וביתו של ראובן הנזכר גבוה מביתו של שמעון ואצל חלון הבליטה לפנים יותר בכותל יש לו חלון קטן לאורה פתוח על גג שמעון ועתה רוצה שמעון להגביה ביתו וראובן מעכב עליו עד שירחיק ד' אמות מן החלון והיה נראה לפי מה שכתבתי לעיל ששמעון לא היה יכול מתחלה למחות בראובן לפתוח חלונו הואיל ולא היה יכול לראות בחצרו ובגג אין לו תשמיש ואין לו שום היזק ראיה הימנו והואיל וכן גם בחזקתו אינה אם לא שנאמר טוענין ליורש כי ראובן יורש הבית מאביו ולטעון לו איפשר שפתח אביו החלון קודם שבנה שמעון הגג והיה לו היזק ראיה וקנאה ממנו אמנם שמעון זה לוקח הוא ונטעון גם לו הואיל וכן נעמיד בחזקתו כמו שהיה עתה חלון על הגג ואין לו חזקה לפי מה שכתבתי והורני הא דאמרינן (ב"ב כ"ג) טוענין ללוקח אם רוצה לומר אפילו אם המוכר לפנינו או נשאל את פיו וא"כ הוא אם הלך בדרך למרחוק צריכין [לומר] לו לשלוח ממנו או לא ומתניתין (ב"ב ס') סתמא קתני לקח חצר וכו' הרי היא בחזקתה משמע בכל ענין, ואם הדין הוא כך כמו שכתבתי באלו חלונות ושמעון כבר הרחיק בנינו כי דנו להם להרחיק ולא שאלוני על ככה אם אני מחוייב לומר לשמעון שלא היה צריך, ושלום בנך יחיאל.