תשובות הרא״ש · כלל צ״ה סימן א׳ (ב׳)

יקבל החכם את תשובתו מה שכתבת דהגוזל שדה ואכלה שאינו משלם פירות שאכל והבאת ראיה מהתוקף ספינתו של חברו (ב"ק צ"ז) דהיכא דירד לה אדעתא דגזלנותא דאינו נותן אלא פחתה דכל הגזלנין משלמין כשעת הגזלה אין הנדון דומה לראיה דודאי מטלטלין שהן נגזלין ועשה בהן שינוי קנאם והשבח הוא שלו כגון (ב"ק צ"ג) גזל עצים ועשאן כלים צמר ועשאו בגדים אינו משלם אלא כשעת הגזלה וכן פרה ונתעברה אצלו וילדה רחל ונטענה אצלו וגזזה אבל קרקע שאינה נגזל ותמיד היא עומד בחזקת הבעלים וברשותם דאם שטפה נהר אומר לו הרי שלך לפניך וכן עבדים והזקינו משלם כשעת הגזלה דברשות בעלים נשטפה וכי היכי דלטובת הגזלן מוקמינן להו ברשות הבעלים הכי נמי לחובתו והפירות שגדלו על הקרקע של הבעלים הם והגזלן נכנס לתוך רשות הבעלים וגזל פירותיהם וחייב לשלם להם וכן חייב ליתן לבעלים שכר העבדים וראיה לדבר מההוא דפרק הגוזל קמא (צ"ז) וסבר רב עבדא כמקרקעי דמי [והא אמר רב דניאל בר רב קטינא אמר רב התוקף עבדו של חבירו ועשה בו מלאכה פטור ואי אמרת עבדא כמקרקעי דמי] אמאי פטור פירוש כיון דמקרקעי דמי ואינו נגזל ברשות הבעלים הוא עומד ואמאי פטור מלשלם שכר פעולת העבד אבל אי כמטלטלין דמי ניחא ליה שהוא פטור ומשני לא צריכא דעבד ביה שלא בשעת מלאכה כי הא דהדר בחצר חברו שלא מדעתו אין צריך להעלות לו שכר ומוקמינן לה בפרק שני דב"ק (כ"א) בחצר דלא קיימא לאגרא וגברא דלא עביד למיגר דהוה זה אינו נהנה וזה אינו חסר או לא קיימא לאגרא ועביד למיגר דהוה ליה זה נהנה וזה אינו חסר אבל אי קיימא לאגרא בין גברא דעביד למיגר ובין לא עביד למיגר מעלה לו שכר ובעבד נמי בשעה שאין הבעלים עושין בו מלאכה פטור דהיינו כבית דלא קיימא למיגר אבל בשעה שהבעלים עושין בו מלאכה חייב ליתן לו שכר פעולתו וכן בשדה נמי חייב ליתן לו כמו יורד לשדה חברו שלא ברשות דשמין לו וידו על התחתונה.