תשובות הרא״ש · כלל צ״א סימן א׳ (ג׳)

שאלה עוד יורנו רבינו מרת שמחה הנזכרת תובעת ממרת גוהר אחותה חצי דמי המשכון הראשון שמשכנה היא ואמן ואף על פי שמרת גוהר אינה נזכרת בשטר המשכונה אלא מרת שמחה מ"מ היא צריכה ליתן חלקה מחמת נדוניא שהיתה לאמן על אביהם ונשתעבדו לה אלו הבתים ומרת גוהר טוענת כיון שאמן לא תבעה זאת הנדוניא בכל ימיה אין לה עתה לגבות מחלק מרת גוהר כלום יראה לי מאחר ששטר היוצא לפנינו נכתב בשם האלמנה ובתה מרת שמחה [הרי אנו דנין לו המעות והאלמנה נתחייב בחצי החוב ומרת שמחה] נתחייבת החצי האחר הילכך מרת שמחה תפרע חצי החוב לבדה וחלק אמה שהיה לה הקרקעות [פרעון בין שתיהם דכיון שהן יורשים שיעבוד אמן שהיה לה על קרקעות] חייבין לפרוע חובותיה ואמנם אם לא נשבעה האלמנה על כתובתה ועל נדוניתה שלא גבתה מהם כלום וגם לא פטרה בעלה מן השבועה נמצא כשמתה פקע שעבודה מן הנכסים כי יורשיה לא היו יכולין לגבות מכתובתה ונדוניתה כלום כיון שנתחייבה שבועה ולא נשבעה כמו שכתבתי למעלה דאין אדם מוריש שבועה לבניו נמצא שאינן יורשות מאמן כלום אלא את אביהם הן יורשות וגם מה שמשכנה האלמנה הקרקע קודם שנשבעה על כתובתה אינה כלום וכיון שנעשית מרת שמחה קבלנית עם אמה עליה מוטל כל החוב לפרוע מחלקה וגם מרת שמחה פטורה מדמי הבנין מחמת שלא נשבע רבי אברהם בחייו כמה הוציא על הבנין אבל אם היורשים היו יכולין לברר בעדים כמה הוציא אביהם בבנין היתה מרת שמחה חייבת לפרוע חלקה שהוא ג' חלקים ומרת גוהר חלק רביע כדפרישית לעיל אם נשבעה האלמנה על כתובתה קודם המשכנתא ואם לא נשבעה היתה מרת שמחה חייבת בדמי כל הבנין שיבררו בעדים אם היא מודה שלא פרעה.