תשובות הרא״ש · כלל פ״ח סימן ג׳

ילמדנו אדוני ומורי ור' שיחיה מי שנתן מעות לחבירו להתעסק בהן ואמר לו אל תקנה בהן אלא סחורה פלונית או להתעסק ברבית וכן עשה והוזלה הסחורה או שנתקלקל הרבית אם זה האחריות על המקבל כי יראה לדמותו לההיא דאמר רבא האי מאן דמקביל חמרא אדעתא דלמטיה לפרוותא דזולשפט ואדמטייה ליה זל דינא הוא דמקבל ליה מיניה אלמא אף על גב דעיסקא פלגא מלוה ופלגא פקדון כיון שהיה מוכרח להוציאו לצואת הנותן כל אחריות הזול על הנותן הכי נמי מצי למימר אם לא התנה עמי הייתי מתעסק בדבר אחר אף על גב דאחריות גניבה ואבדה הוא על שניהם מ"מ אחריות הזול לא יהא אלא על הנותן וה"ר יונה כתב ז"ל דאפי' אחריות גניבה ואבדה גם על הנותן לבד אם נגנב או נאבד אחר שהוזל ואפי' חלא ואיכא למימר מזלו גרם דזה תלוי במזל האדם כדכתיב אף כי היין בוגד אבל בשאר מילי מודה אמנם אם כל עסקו של המקבל הוא באותה סחורה או ברבית יראה דאינו יכול ליפטר באותה טענה דאנן סהדי דאפי' לא התנה היה מתעסק באותו דבר כדאיתא בפרק מוכר הפירות (צ"ב) וליחזי האי גברא אי לרדיא זבין אהני אפי' להוציא מיד המוכר שהוא מוחזק אבל אם הוא רגיל בזו ובאחרת או אפי' רוב עסקו באותו דבר עדיין יכול ליפטר באותה טענה דלא אזלינן בממונא בתר רובא להוציא כשמואל ושלום בנך יעקב.