תשובות הרא״ש · כלל פ״ו סימן ט״ו (ג׳)

אמת הדבר ראובן שחייב מנה לשמעון בשטר ונתן ראובן מנה לשמעון שלא בפני עדים וחזר שמעון ותבע מראובן את שטרו וטען ראובן והלא פרעתיך מנה הכתוב בשטרך ואמר שמעון המנה שנתת לי זה היה בפרעון ממון אחר שהיה לי אצלך נאמן שמעון בשבועה במגו דלא נתת לי כלום כדאמרינן בכתובות פרק הכותב (פ"ה) אבימי בריה דרבי אבהו הוי מסקי ביה זוזי בי חוזאי שדרינהו ביד חמא בריה דרבה בר אבוה פרעינהו אמר להו הבו לי שטרא אמרו ליה סיטראי נינהו אתי לקמיה דרבי אבהו אמר ליה אית לך סהדי דפרעתינהו אמר ליה לא אמר ליה מגו דיכול למימר לא היו דברים מעולם יכול למימר סיטראי נינהו אבל אם פרעו בעדים דתו ליכא מגו לא מהימן לומר סיטראי נינהו דלאו טענתא מעליותא היא דיותר ברצון אדם פורע מלוה בשטר ממלוה על פה ובפרעון זה יש עדים שהרי הודה בפני עדים שבא לידו וכתבו וחתמו עדים ולא שייך למימר בהודאה זו משטה הייתי בך אעפ"י שלא אמר אתם עדי דדוקא באדם התובע לחברו מנה יש לי בידך ואמר לו הן ואחר כך אמר לו משטה אני בך נאמן שכן דרך אדם כשתובעים ממנו מה שאינו חייב מתכוין לדחותו מעליו אבל בנדון זה שלא היה אדם תובעו בחשבון הזה והודה לו כל מה שקבל לא שייך למימר משטה הייתי בך ועוד שבכלל ההודאה המאתים ושבעים זהובים הכתובים ביני שיטי בשטר וכמו שבאלו לא הוה משטה גם באחריני נמי לא הוה משטה אמנם זה הדין שכתבתי לא שייך אלא היכא ששתי התביעות היו שלו מנה שבשטר ומנה שבעל פה אז לא מצי למימר סיטראי נינהו אם פרעו בעדים מטעם שכתבתי למעלה שיותר ברצון אדם פורע מלוה שבשטר ממה שפורע מלוה בעדים אבל בנדון זה שעל השטר הוא בא בהרשאה ועל הממון שהודה שקבל הוא בא מכח עצמו לא שייך האי דינא משום דאי בעי מהדר הרשאה למרה ולא נשאר אצלו אלא תביעת הממון שקבל ועל אותו ממון שהודה שקבל [נאמן] בשבועתו לומר קבלתי בשביל ממון שהיה חייב לו המת אף על פי שאין כאן מגו ואעפ"י שלא החזיר ההרשאה לאשתו כיון דאי בעי מצי מהדר בכל עידן חזינא כאלו כבר החזירה כדאמרינן פרק קמא דבבא קמא (ח’) דאמר להו אי שקליתו בדיני וכו' ואי לא מהדרנא שטרא דזיבורית למריה ולא מצי למימר לכי תהדר ואפילו האשה שרוצה ליתן לה זיבורית ולכשיחזור שטרא דזיבורית למריה תטול זיבורית למה לא תאמר לו לכי תהדר אלא ודאי כל דבר שאדם יכול לטעון רואים אותו כבר עשוי כדאמרינן פרק בתרא דכתובות (ק"ט) מי שאבדה לו דרך שדהו בחד ארעתא הבא מכח ארבעה יקח לו דרך במאה מנה או יפרח באויר משום דאמר ליה אי שתקת שתקת ואי לא מהדרנא שטרא למרייהו ולא מצית לאשתעויי דינא בהדייהו ולא מצי אמר ליה לכי תהדר משום דכל מה שביד האדם לעשות חזינן ליה כאלו כבר עשוי ודלא כפרש"י שפירש בכתובות אי שתקת שתקת ומוזילנא גבך דהא קתני יקח לו דרך במאה מנה וכן משמע ההיא דבבא קמא (ח’) דאפילו אי לא טעין אי שקליתו בדיני כו' אנן טענינן ליה ופוסקין להם את הדין דכולם נכנסו תחת הבעלים בלוקח אחד בזה אחר זה כמו לג' בני אדם כאחד והא דקאמר אי הכי בנזקין נמי דהוא הדין דהוה מצי למפרך מבעל חוב שיטול בזיבורית ולא מצי למימר לכי תהדר אלא דנקט נזקין דדינן בעידית לרבותא שאף הם יטלו בזיבורית הילכך בנדון זה חזינן כאלו החזיר ההרשאה לאשתו ונשאר הוא בתביעתו ונאמן הוא בשבועתו שאותן ממון שקבל יותר על המאתים ושבעים זהובים שקבלם בשביל ממון שהיה לו אצל המת הרי השבתי על השאלה הראשונה הנני חוזר להשיב על מה שטען היורש שבשטר ההודאה שנעשית על פי בית דין מזכיר כמה חובות שהיו עליו ותביעות ואין מזכיר שם שתבע רבי חיים שום תביעה ואם היה לו שום תביעה היה לו להזכירה אני אומר בזה לא הפסיד ר' חיים אם לא הזכיר תביעתו כי אדם יכול לכבוש תביעתו עד שיראה לו זמן לתבעה ולא הפסיד בשתיקתו ועל טענת פרוזבול תמהתי על יושבי הארץ הזאת מאי חיליהו יותר מהלל הזקן ובית דינו בתלמידיו בחכמה ובמנין לבטל תקנת פרוזבול ושלא תשמט שביעית אם לא כתב פרוזבול דקיימא לן דשמטת כספים נוהגת בזמן הזה ואמרו לי שיש שם יפוי לשון וכחות בשטרות המורים על דרך זה שלא תשמיטנו שביעית ואף כי לא היו מקובלים לי דבריהם שתקתי ולא רציתי לבטל מנהגם שטר זה שלא נכתב בו כחות וחיזוקים הרגילין לכתוב באלו הארצות למה לא תשמטנו שביעית ומה שאמרו בית דין אחר שראו שטר ההורדה שאין לחוש לטענת שמטה כיון שקודם שהגיעה שנת השמטה בא ליד בית דין ודנו שיגבה זו אינה טענה כל זמן שלא מסר שטרו ליד בית דין שיהא מונח בידם כדתנן (שביעית פ"י) המוסר שטרותיו לבית דין אינן משמטין וכן התובע את חברו לדין וכתבו לו בית דין פסק דין אין [מעשה] בית דין משמטת כדתנן (שביעית פ"י) וכל מעשה בית דין אינן משמיטין ומפרש בירושלמי גזרי בית דין התובע את חבירו ממון וכפר לו והביא עדים וחייבוהו בית דין וכתבו לו פסק דין אז הוי כגבוי ואינו משמט והא דאמר בירושלמי מלוה שהיא נעשית כפרנית אינה משמטת אם כפר לפני שביעית ולאחר שביעית הודה לו אין משמטת כפרנית שנעשית מלוה משמטת פירוש אם כפר בה לפני שביעית ותבעו לדין והביא עדים וחייבוהו ונעשית מלוה משמטת וקשיא להא דאמרינן דגזרי בית דין אין משמיטין י"ל דמיירי שלא כתבו לו בית דין פסק דין ולהכי לא הוי כגבוי כל שכן בנדון זה שלא היה לשטר זה כי אם ראיית בית דין.