תשובות הרא״ש · כלל פ״ה סימן ה׳

שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.

נשאל הרב ז"ל על ענין פשרה שעשו ג' פשרנים על אלמנה ובנה יתום ולא היה ליתום זה אפטרופוס שיטעון בעבורו באותו מעמד וזו תשובתו אתם הדיינים הנכבדים יצ"ו ש"ל דקדקתי בכל הדברים הללו ותחלה אכתוב על הפשרה אם היא ראויה להתקיים על היתום ורואה אני בכתב של ברירת הפשרנים שקבלו עליהם בעלי הדינים לקיים פשרתם ואין מוזכר בכתב תחלה וסוף אלא רבי יעקב אלפסי ש"צ מכח בתו ורבי משה אלפסי ש"צ מכחו ומכח אמו אבל אין היתום ולא שום אדם מכחו זכור בכתב וגם בכתב הפשרנים לא נכתב בתביעות שנתבררו עליהם להיות פשרנים אלא בתביעה של אלמנת יוסף על רבי משה ועל אמו וגם בסוף כתב הפשרה כתוב ונשלם כל זה על רבי יעקב ורבי משה אלו ועל מרת גמילה ומרת בונה אבל היתום לא הוזכר כלל לא בתחלה ולא בסוף אלא שראו הפשרנים שלא היה איפשר שתפשר מרת בונה עד שיעשו סכום לממון הראוי שינתן ליתום בו אז יוכלו לברר גם מה שראוי לינתן לאם היתום ומתוך כך שתפו היתום בפשרה זו וזה לא היה ראוי לעשות בלא קנין אפטרופוס של היתום כי כתבו שלתועלת היתום פישרו בשבילו וכל אדם יש לו כח ורשות לזכות היתומים ולא גריעי שלשה דיינין שהם עצמן רוצים להיות אפטרופסים שלו הכא מוכח מלשון הפשרנים שלא היתה כונתם להיות אפטרופסים ליתומים שהרי כתוב בשטר הפשרה לפי שראו שבפשרה זאת יש תועלת ליתום הרשות לאפטרופוס שיתמנה על זה היתום ועל ממונו ולהפך בזכיותיו למחול וכו' ואלו החזיקו עצמן בתורת אפטרופוס מה שהוצרכו להרשות לאפטרופוס שיתמנה שימחול היה להם למחול ולגמור הכל על ידן אלא ודאי דבר זה מוכיח שלא החזיקו את עצמן אפטרופוס ליתום שיהיה להם שום רשות לפשר בענין היתום אלא שנראה להם שבשביל פשרת האם הוצרכו לשתף עמה היתום ולכך נתנו טעם לדבריהם שיש תועלת ליתום בפשרה זו ואם יברר אפטרופוס של היתום שיש הפסד ואונאה ליתום בפשרה זו נמצא שטעו בפשרתם והם עצמן צריכין לחזור בהם ועוד אני אומר אפילו אם כונו להיות אפטרופסים ולהפך בזכותו של יתום לאו כל כמינייהו למנות את עצמן דדוקא דיינין שממונין בכל עיר ועיר או גדולי הדור שהן אביהם של יתומים יש להם למנות אפטרופוס ליתום ואם יראה שהם טובים ליתומים יכולין למנות את עצמן אבל לא כל שלשה אנשים דעלמא על כן נראה לי שפשרה זו אינה קיימת על היתום כלל.
נחלת הכלל · She'elot u'Teshuvot haRosh, Vilna, 1881

על התשובה הזאת

זהו מקור הלכתי מתוך תשובות הרא״ש, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.