תשובות הרא״ש · כלל פ״ב סימן א׳ (ג׳)

ועוד ראיה מיבמות פרק האשה שלום (קי"ד) איבעיא להו החזיקה היא מלחמה בעולם מהו מי אמרינן מה לי לשקר דאי בעיא אמרה שלום בעולם או דילמא כיון דאיכא חזקה דאמרה בדדמי לא אתי מה לי לשקר ומרע חזקיה ולא איפשיטא האי בעיא ואזלינן לחומרא וכן פסק הרי"ף ז"ל והדברים קל וחומר ומה התם דאפשר שראתה אותו שמת במלחמה כגון שהיתה אצלו עד שמת ואפי' הכי לא אמרינן מגו דחזקה דאמרה בדדמי כדמפרש התם דאמרה סלקא דעתא בכל הני דאיקטול איהו פליט כל שכן בנדון זה דעל כרחך אי אפשר לו לידע האמת כיון דלא נחבשה אצלו משעת ביאה עד שעת לידה דלא אמרינן מגו ואין להביא ראיה נמי מההיא דכתובות פרקא קמא (י"ג) ראוה מדברת וכו' היתה מעוברת מה טיבו של עובר זה מאיש פלוני וכהן הוא ר"ג ורבי אליעזר אומרים נאמנת ורבי יהושע אמר לא מפיה אנו חיין אלא הרי היא בחזקת מעוברת מנתין וממזר עד שתביא ראיה לדבריה ואיפסיק הלכתא כרבן גמליאל ואפי' בתה כשרה דאיפסיקא הלכתא כאבא שאול בפרק בתרא דקידושין שבודקין את אמה ואי אמרה לכשר נבעלתי נאמנת ואפי' רוב פסולין אצלה דשאני התם דאיכא טעמא כדמפרש בפרקא קמא דכתובות (י"ד) דאשה מזנה בודקת ומזנה אי נמי משום דאמרינן אוקי איתתא אחזקתה והיא בחזקת כשרות עד היום הזה ולא תוציאנה מחזקת כשרות ואימר לכשר נבעלה הכא לא שייכי הני טעמי דבודקת ומזנה ובין רבי שמואל ובין אחרים כשרים הם אצלה ולא הוציאה מחזקת כשרות אבל לענין הירושה אדרבה העמד ממון על חזקתו ולא תוציאנו מחזקתו מספיקא וכי האי גונא מחלק בפ"ק דכתובות (י"ב) גבי ההיא דמנה לי בידך והלה אומר איני יודע רב הונא ורב יהודה אמרי חייב ברי ושמא ברי עדיף רב נחמן ורבי יוחנן אמרי פטור אוקי ממונא בחזקת מאריה וקאמר התם לימא רב הונא ורב יהודה דאמרי כרבן גמליאל ורב נחמן ור' יוחנן דאמרי כרבי יהושע אמר לך רב נחמן אנא דאמרי אפילו כר"ג עד כאן לא קאמר רבן גמליאל התם אלא משום דאיכא למימר אוקי איתתא אחזקתה אבל הכא מאי חזקה אית ליה הכי נמי מסתברא כדקא שנינן דרב נחמן דאמר כרבן גמליאל דאם לא כן קשיא הלכתא אהלכתא דקיימא לן הלכתא כרב נחמן בדיני ובהא אמר רב יהודה אמר שמואל הלכתא כר"ג שמע מינה אלמא חזינן דאיכא חלוקה בין יוחסין ובין אפוקי ממונא מחזקתיה ועוד ראיה מהא דאמרינן התם בפרק קמא דכתובות (י"ג) ההוא ארוס וארוסתו דאתו לקמיה דרב יוסף היא אמרה מיניה הוא והוא אומר אין מינאי אמר רב יוסף חדא דהא קא מודה ועוד הא אמר רב יהודה אמר שמואל הלכתא כר"ג והא דקאמר ועוד ליכא לפרושי אי לא מודה דפשיטא אם הוא מכחישה דלא מהימנא אלא הכי פירושא ועוד אפילו אי ליתיה קמן דלא ידעינן מאי קאמר ודבר פשוט הוא אם אשה אומרת בני זה מפלוני ילדתיו וליתיה קמן שעל פי דיבורה אין בית דין מורידין אותו לנכסיו ואף על גב דלגבי יוחסין מהימנא אמנם יש להביא ראיה מיבמות פרק אלמנה לכהן גדול (ס"ט) דתנן ישראל הבא על בת כהן תאכל בתרומה ואמרינן בגמרא (שם) איתמר הבא על ארוסתו בבית חמיו רב אמר הולד ממזר ושמואל אמר הולד שתוקי אמר רבא מסתברא מילתיה דרב דדיימא מעלמא אבל לא דיימא מעלמא בתריה דידיה שדינן ליה אמר רבא מנא אמינא לה דקתני ילדה תאכל היכי דמי אי דדיימא מעלמא ילדה אמאי תאכל אלא דדיימא מיניה לחוד ומה התם דלהאי איסורא ולהאי איסורא בתריה דידיה שדינא ליה הכא דלהאי איסורא ולהאי היתרא לא כל שכן א"ל אביי לעולם אימא לך אף על גב דלא דיימא מעלמא אמר רב הולד ממזר מדאפקרא נפשה גבי ארוס אפקרא נפשה גבי עלמא ומתני' כגון שהיו שניהם חבושין בבית האסורים איכא דאמרי בבא עליה כולי עלמא לא פליגי דבתריה דידיה שדינן ליה והכא הכי איתמר ארוסה שעיברה רב אמר הולד ממזר ושמואל אמר הולד שתוקי אמר רבא מסתברא דלא דיימא מיניה אבל דיימא מיניה בתריה דידיה שדינן ליה מנא אמינא ליה דקתני ילדה תאכל בתרומה היכי דמי אי דדיימא מיניה לחוד צריכא למימר דתיכול אלא לאו דדיימא אף מעלמא ומה התם דלהאי איסורא ולהאי איסורא בתריה דידיה שדינן ליה הכא דלהאי איסורא ולהאי היתרא לא כל שכן אמר אביי לעולם אימא לך כל היכא דדיימא מעלמא אף על גב דדיימא מיניה אמר רב הולד ממזר ומתני' בדלא דיימא כלל ופסק אבי העזרי כלישנא בתרא משום דבפרק בתרא דקידושין (ע"ה) לא מייתי אלא האי לישנא ופסק הלכה כרבא כי אביי לא מצינן שנחלק על דברי רבא רבו אלא שדחה הראיה שרצה להביא מן המשנה אבל לא חלק עליו הילכך ללישנא בתרא אליבא דרבא אפילו דיימא מעלמא בתריה דידיה שדינן ליה ולאביי דוקא דלא דיימא מעלמא ובנדון זה שהיתה האשה משרתתו בביתו ומיוחדת נראה דאפילו לאביי בתריה דידיה שדינן ליה וכן כתב רבינו שמשון בפרק קמא דכתובות (י"ד) כי הקשה מההוא עובדא דההוא ארוס וארוסתו דקאמר חדא דהא קא מודה והולד כשר אפילו לרבי יהושע אלישנא קמא בפ' אלמנה לכהן גדול (ס"ט) דקאמר אביי אף על גב [דלא] דיימא מעלמא והבעל מודה אמר רב הולד ממזר ושמואל אמר שתוקי ואסור בבת ישראל לתרי לישני בפרק עשרה יוחסין (ע"ה) ואף ללישנא דבדוקי קאמר דמשמע דעל ידי בדיקת האם אין הולד כשר אלא לרבן גמליאל ולא אליבא דר' יהושע ובפ"ק דכתובות קאמר חדא דקא מודה וכשר אפילו לרבי יהושע ותירץ דההיא דפרק קמא דכתובות האי דקאמר מיניה רוצה לומר שהיה רגיל אצלה תמיד הילכך שדינן רוב בעילות בתריה וההיא דפרק אלמנה לכ"ג (ס"ט) מיירי שאומר הארוס שלא בא עליה כי אם פעם אחת הילכך אמרינן מדאפקרא נפשה לגבי ארוס אפקרא נפשה לגבי עלמא הילכך בנדון זה שדינן בתריה דידיה כיון שהיתה תדיר בביתו אף ללישנא קמא אליבא דאביי וכ"ש דקיימא לן כרבא וכלישנא בתרא ועוד ראיתי שוב שני עדים שמיום שהכניסה רבי שמואל נ"ע בביתו לא דיימא מעלמא ואף אם מקודם היתה חשודה כבר נפסק הקול ובפרקא קמא דיבמות (כ"ה) קאמר אם נשתתק הקול יומא ופלגא הוי קלא ופסיק והכא ליכא למימר טעמא משום דאוקמינן אשה אחזקת כשרות לכך היא וולדה כשרין דנהי דחזקת כשרות איכא חזקת כהונה לולד ליכא ומתניתין קאמרה ילדה תאכל בתרומה ואם הוא זכר מקריב על גבי המזבח ושוחט ומבעיר בשבת אלא היינו טעמא כיון שהוא מודה שבא עליה וספק אם אחר בא עליה שדינן ליה בתר דידיה וכל שכן בנדון זה שהיתה תמיד בביתו ולא דיימא מעלמא והעידו כל העדים שהיה מיסר אותו תמיד וגעגועיו עליו שנראה לי שהוא בנו ליורשו ולפטור אשתו מן החליצה ומן היבום.