תשובות הרא״ש · כלל פ״ב סימן א׳ (ד׳)

ורבינו משה כתב בספרו (בפ"ג מהל’ יבום ה"ד) וזה לשונו מי שזנה עם אשה בין פנויה בין אשת איש ונתעברה ואמר זה עובר ממני ואפילו היא מודה לו אף על פי שהוא בנו לענין ירושה הרי זה ספק לענין יבום כשזנתה כשם שזנתה עמו כך זנתה עם אחר ומאין יודע הדבר שזה בנו והרי אין לו חזקה אלא ספק הוא ולהחמיר דנין בו חולצת ולא מתיבמת ודבריו תמוהין מאחר שקוריהו ספק למה כותב שהוא יורשו ומוציא הממון מחזקת יורשין הודאין ואי משום מגו קאמר דאי בעי יהיב ליה כל ממוניה חדא דהא ברירנא לעיל דלא שייך הכא מגו ועוד אי משום מגו מהימנת ליה לענין ירושה נהמנה נמי לפטרה מן החליצה במגו דאי בעי פטר לה בגט ואי משום דנאמנות דאב קאמר שהוא יורשו כרבי יהודה ולא משום מגו אם כן לענין חליצה נמי יהא נאמן כדתנן בפרק יש נוחלין (קל"ד) האומר זה בני וקאמר בגמרא למאי הלכתא אמר רב יהודה אמר שמואל ליורשו ולפטור את אשתו מן היבום ולא קתני ולאסור את אשתו להתיבם כדאיתא בריש יבמות מאי איריא דתנא פוטרות דמשמע פטורות ליתני אוסרות אי תנא אוסרות הוה אמינא אוסרות להתיבם אבל מחלץ חלצה להכי תנא פוטרות דמשמע פטורות לגמרי מן החליצה ומן היבום ואף לפי דבריו בנדון זה שהיתה מיוחדת לו בביתו דבכי האי גוונא לא קאמר שתחלוץ כי אף הוא לא כתב אלא זנות באקראי פנויה דומיא דאשת איש הנראה בעיני כתבתי אשר בן הרב ר' יחיאל זצ"ל.