תשובות הרא״ש · כלל ע״ט סימן ד׳ (ב׳)

הוי יודע כי יפה פסקו הדיינים לפום דינא דגמרא אמנם מיום באי לארץ הזאת תמהתי על כי ראיתי כן בשטרות שעבוד מטלטלי אגב מקרקעי דאם כן אין לך אדם שקונה חפץ מחברו ורציתי לבטלו ואמרו לי אף על פי שכותבין כן בשטרות כבר נהגו בכל הארץ שאין מגבין לבעל חוב מטלטלי שמכר או שנתן הלוה מפני תקנת השוק על כן לבי נוקפי כי מאחר שידוע הוא שפשט מנהג זה בארץ שאין מגבין לבעל חוב ממטלטלי של לוקח שאם היה מקום שלא פשט כן המנהג ראוי היה שבאותו מקום לא יקנה אדם מחברו שום חפץ כי אם בשטר ואחריות כמו קרקע והיה הרגש גדול בדבר כי דין זה היה נמצא בכל יום כמה פעמים והיה הדבר ידוע לכל בני העיר גם מתוך דברי הדיינים מוכיח שידוע להם המנהג שבכל הארץ אלא שראו לומר אחר שעשה מעשה הדיין המוקדם והוציא מטלטלי מיד הלוקח ונתנו למלוה זו היא ראיה שלא פשט המנהג בעיר ההיא ואני אומר שאינה ראיה שמא הדיין ההוא דן דינא דגמרא ולא שם אל לבו המנהג שאלו לא פשט המנהג [לשם כי אומדנא דמוכח היא שאם פשט המנהג רבו הדינים בכל יום בנדון זה ועוד יחקרו אם פשט המנהג] בעיר היה ידוע ומפורסם לכל בני העיר כמו שכתבתי למעלה על כן אני אומר שאין להוציא הספר מיד שמעון שהוא מוחזק בו עד שיתברר בירור גמור שלא פשט המנהג בכל אותה המדינה ובעיירות הסמוכות לה אם לא פשט באותן העיירות הסמוכות לה מסביב איפשר שגם באותה העיר לא פשט אבל אם פשט בעיירות שסביבותיה ודאי אין ראיה ממה שדן הדיין המוקדם.