תשובות הרא״ש · כלל ע״ד סימן ד׳ (ג׳)

תשובה מה שכתב הר"מ דמאן דמקני מדעם לחבריה על מנת שאין לבעל חובו ולכתובת אשה רשות בהן הויא הקנאה ולית להו להנך שעבודא והביא ראיה לדבריו מהא דאמרינן בסנהדרין גבי בן סורר ומורה דאינו חייב עד שיגנוב משל אביו ומשל אמו (וכן) [ומקשה] עלה בגמ' אמו מנא לה מה שקנתה אשה קנה בעלה ומסיק כגון שנתן לה אחר על מנת שאין לבעלה רשות בה לפי הראיה שהביא לא היה מועיל התנאי גבי בעל חוב וכתובת אשה שהרי ר"ת ור"י פסקו שהנותן מתנה לאשה על מנת שאין לבעלה רשות בה קנה בעלה ופלוגתא דרבי מאיר ורבנן היא בפ"ק דקדושין (כ"ב) גבי עבד כנעני דקתני וקונה את עצמו בכסף ע"י אחרים דברי ר' מאיר וחכמים אומרים בכסף ע"י עצמו ובלבד שיהא הכסף משל אחרים וקאמר עלה בגמ' נימא בהא קא מיפלגי דרבי מאיר סבר אין קנין לעבד בלא רבו ואין קנין לאשה בלא בעלה ורבנן סברי יש קנין לעבד בלא רבו ויש קנין לאשה בלא בעלה אמר רב ששת דכ"ע אין קנין לעבד בלא רבו ואין קנין לאשה בלא בעלה והכא במאי עסקינן דאקני ליה אחר ואמר ליה על מנת שאין לרבך רשות בו דרבי מאיר סבר כי אמר ליה קני קני עבד וקני רביה כי א"ל על מנת שאין לרבך רשות בו לאו כלום הוא ורבנן סברי כיון דאמר לו על מנת אהני ליה תנאיה ורבי אלעזר אמר כל כי האי גונא דכולי עלמא לא פליגי דקני עבד וקני רביה והכא במאי עסקינן כגון דאקני ליה אחר ואמר ליה על מנת שתצא בו לחירות רבי מאיר סבר כי אמר ליה קני קני עבד וקני רביה וכי א"ל על מנת לאו כלום קאמר ורבנן סברי לדידיה נמי הא לא קא מקני ליה דאמר ליה על מנת שתצא בו לחירות הרי לרבי אלעזר אפי' לרבנן הנותן לאשה על מנת שאין לבעלה רשות בה קנה בעל ולרב ששת לרבי מאיר קנה ולרבנן לא קנה בעל ופסק ר"ת ור"י הלכה כרבי מאיר דאין קנין לעבד בלא רבו ואין קנין לאשה בלא בעלה והביאו ראיה מפרק בתרא דנדרים (פ"ח) גבי הא דתנן היה חתנו מודר הנאה ממנו שנותן האב מתנה לבתו ובלבד שלא יהא לבעליך רשות בהן אלא מה שאת נושאת ונותנת לתוך פיך וקאמר רב עלה בגמ' דוקא מה שאת נושאת ונותנת לפיך אבל אמר מה שתרצי עשי [קני יתהון בעל אפילו א"ל על מנת שאין לבעליך רשות בהן ושמואל אמר אף מה שתרצי עשי] לא קנה יתהון בעל ומסיק כמאן אזלא שמעתא דרב כר"מ וק"ל הלכה כותיה דרב באיסורי ואף על גב דפליגי נמי לענין ממון מ"מ לענין איסורא איתשיל ועוד דקדק ר"ת דפלוגתייהו דרב ושמואל אליבא דרב ששת דלרבי אלעזר אתיא שמעתתא דרב כרבנן דלרבי מאיר לא היה מועיל מה שאת נושאת ונותנת לפיך כמו שאינו מועיל על מנת שתצא בו לחירות והך דשמואל דלא כרבי מאיר ודלא כרבנן דמה שתרצי עשי קנה יתהון בעלה אפילו לרבנן וכיון דרב ושמואל סברי כרב ששת הלכה כוותיה ועוד דסתמא דתלמודא בכל דוכתא כרב ששת בפרק בן סורר ומורה גבי אינו חייב עד שיאכל משל אביו ומשל אמו וקאמר בגמרא משל אמו מנא לה מה שקנתה אשת קנה בעלה ומשני דאקני לה אחר על מנת שאין לבעלה רשות בה וכן בפסחים בפרק האשה גבי האומר לעבדו שחוט לי פסח דקאמר עלה בגמרא (פ"ח) עבד מה שקנה עבד קנה רבו ומשני דאקני ליה אחר על מנת שאין לרבו רשות בו ולרבי אלעזר הוה צריך לאוקמא כגון דקני ליה על מנת שיצא בו ידי פסח וכן בנזיר פ' מי שאמר הריני נזיר ושמע חברו (כ"ד) גבי אם משלה היתה הבהמה פריך משלה מנא לה מה שקנתה אשה קנה בעלה ומשני שקמצה מעיסתה ואב"א כגון דאקני לה אחר ואמר לה על מנת שאין לבעליך רשות בהן ואף על גב דכל הנך אוקימתין כרבנן ואליבא דרב ששת ממילא שמעינן דלרבי מאיר צריך לאוקמה מה שאת נושאת ונותנת לפיך ואילו קאמר גמרא בפירוש הכי לא הוה שמעינן דהלכה כרב ששת אלא הוה אמרינן דאתיא כרבנן ואליבא דר' אלעזר הרי ביררתי לך דהכי הלכה דהנותן מתנה לאשה על מנת שאין לבעלה רשות בה שקנה הבעל ולא מהני תנאה ואם כן לדברי הר"ם שדמה בעל חוב וכתובת אשה למתנת אשה לא מהני תנאה אבל אני אומר שאין לדמות נדון זה לקנין עבד בלא רבו וקנין אשה בלא בעלה דהתם יד העבד כיד רבו מה שבא ליד העבד כאלו בא ליד רבו וכן יד האשה כיד בעלה כדקאמר גמרא כי אמר ליה קני קני עבד וקני רבו ופריך אפי' אמר לו על מנת שאין לרבך רשות בו קני לך לא היה מועיל משום דיד העבד כיד רבו והוה כמו נותן מתנה לחברו ואמר לו על מנת שלא יהיה שלך קנה לך דקנה דכל תנאי שסותר המעשה לא הוי תנאי אבל בנדון זה אין יד המקבל המתנה כיד הבעל חוב וכתובת אשה שנאמר שזכו מיד בקבלת המתנה לפי שאין להם בגוף הקרקע כלום שאין להם בנכסי הלוה אלא שעבוד בעלמא ומחוסר גוביינא ושמא לעולם לא יבא לידי טריפה דשמא יפרע לוה מעותיו דקיימא לן כרבא דאמר בפסחים בפ' כל שעה (ל"א) דבעל חוב מכאן ולהבא הוא גובה דכיון דאילו הוה ליה זוזי הוה מסלק ליה בזוזי אשתכח דהשתא הוא דקני אבל קודם טריפה אין לו בגוף הקרקע כלום שנאמר יד המקבל מתנה כיד בעל חוב וזכה מיד כשאמר לו קני ולא מהני תנאה בתר הכי אלא ודאי יכול הנותן להטיל במתנה אי זה תנאי וכמו שיכול להתנות על מנת שלא תמכרנה ולא תמשכננה לאיניש דעלמא כך יכול להתנות על מנת שלא יגבנה בעל חוב בחובו ואפילו בחוב שנתחייב כבר ואף על גב דכתב לו דאקני הרי לא קנה אותם לשעבוד זה שאינו יכול לקנות אלא מה שהנותן רוצה ליתן לו ואם תיקשי לך כיון שלא זכה מקבל המתנה לעשות בה כל חפצו אם כן לא הויא מתנה כדתניא בנדרים פרק השותפין (מ"ח) מעשה בבית חורון באחד שהיה אביו מודר הנאה ממנו והיה משיא את בנו ואמר לחבירו הרי חצי סעודה נתונה לך במתנה והן לפניך שיבא אבא ויאכל בסעודה אמר לו אם הם שלי הרי הם מוקדשים לשמים אמר לו לא נתתי לך את שלי שתקדישם לשמים אמר לו לא נתת לי את שלך אלא שתהא אתה ואביך אוכלין ושותין ויהא עון תלוי בראשו אמרו חכמים כל מתנה שאינה שאם הקדישה מוקדשת אינה מתנה ולאו דוקא שאינו יכול להקדישה אלא הוא הדין נמי אם אינו יכול למכרה וליתנה במתנה ולעשות בה כל חפצו לא הוי מתנה מדמייתי בפרק יש נוחלין (קל"ג) ההוא עובדא דמתנת בית חורון אהא דתניא מעשה באחד שלא היו בניו נוהגין בו כשורה ועמד וכתב כל נכסיו ליהונתן בן עוזיאל מה עשה יונתן מכר שליש והקדיש שליש והחזיר לבניו שליש בא עליו שמאי במקלו ותרמילו א"ל שמאי אם אתה יכול להוציא מה שמכרתי ומה שהקדשתי אתה יכול להוציא מה שהחזרתי ואם לאו אין אתה יכול להוציא מה שהחזרתי אמר שמאי הטיח עלי בן עוזיאל וקאמר גמרא עלה שמאי מעיקרא מאי סבר כלומר למה נתרעם על מה שעשה יונתן סבר משום מעשה דבית חורון דתנן מעשה בבית חורון וכו' עד כל מתנה שאינה שאם הקדישה מוקדשת אינה מתנה וכן בעובדא דיונתן מסתמא נתנם לו על מנת שלא יהנו בניו מנכסיו הילכך לא הוי מתנה כלל אלמא לאו דוקא הקדש אלא צריך שתהא מתנה לכל דבר לעשות בה חפצו ובענין אחר לא הוי מתנה בענין זה יש לחלק כמו שפרש"י בפרק יש נוחלין (קל"ג) דהיינו דוקא כשנותן סתם כעובדא דבית חורון אז אינה מתנה אם לא שתהא שלו לכל דבר אבל אם פירש דבריו אפי' אם אמר לו על מנת שלא ימכור ושלא יתן ושלא יקדיש ושלא יעשה שום דבר אלא דבר אחד שאמר לו הוי מתנה לאותו דבר והביא ראיה מנדרים פרק השותפין (מ"ח) ההוא גברא דהוה ליה ברא דהוה שמיט כיפי דכיתני אסרינהו לנכסיה עליה אמרו ליה אם הוי בר ברך צורבא מרבנן מאי אמר ליקני הדין דאי הואי בריה צורבא מרבנן ליקנייה אמרי פומבדיתאי קני על מנת להקנות לא קני ורב נחמן אמר קני דהא סודרא קני על מנת להקנות הוא וקני ופריך ליה רבא ממעשה דבית חורון דקני על מנת להקנות הוא ולא קני ומשני משום דסעודתו מוכחת עליו שלא היתה כי אם הערמה בעלמא אי נמי רבי אליעזר היא דאמר אפי' ויתור אסור במודר הנאה וכן מוכח נמי בירושלמי דקאמר התם בעי רבי ירמיה מעתה אין אדם נותן מתנה לחברו על מנת שלא יקדישנה לשמים תני במתניתא כל מתנה שהיא כמתנת בית חורין שהיתה בהערמה אם הקדישה אינה מקודשת וכן אמרינן בפ' יש נוחלין (קל"ז) אתרוג זה נתון לך במתנה על מנת שתחזירהו לי אף על פי שאינו יכול להקדישו ולא לעשות בו דבר כי צריך להחזירו אעפ"כ הוי מתנה ויכול לצאת בו והוי כאלו פירש שיהא שלו על מנת לצאת בו ולא לדבר אחר כל שכן בנותן מתנה לחברו על מנת שלא יחול עליה שעבוד כתובת אשה ובעל חוב שהיא מתנה לכל דבר חוץ מתנאי זה דהוי מתנה מעליותא ובלבד שיתקיים התנאי ואם היה בא בעל חוב וטורפה בחובו אח"כ לא נתקיים התנאי ונתבטלה המתנה מעיקרא כמו הנותן גט לאשתו על מנת שלא תלכי לבית אביך שלושים יום שאם הלכה לבית אביה בתוך שלושים יום הגט בטל הלכך בעל חוב אין יכול לטורפה בחובו דאז נתבטל התנאי והמתנה בטלה והדרא ארעא למרה ונמצא שהוא לוקח ממון אחרים בחובו הלכך ממה נפשך לא יגבוה בית דין חובו מאותו קרקע וישאר ביד מקבל המתנה.