תשובות הרא״ש · כלל ע״ג סימן ג׳ (ג׳)

יודע לכבודך אדוני אבי מורי ורבי כי בא הנה המלוה ויצא לירד לנכסי הלוה שלא בפניו והדיין הורה לו להמתין שנים ימים או שלשה ואני לא הנחתיו כי אמרתי משמך מה שכתבת לי גם מצאתי בעיטור ירוש' וכדומה לי שבתוספות הביאו אותו בערכין ואמר להודיעו תלתא זימני בכל תלתין יומין חדא זימנא וכן כתב בעל העיטור אנא אבי ראה אותו באות אלף בחלק ראשון של מלוה בשטר וכתב בשם רב האי דאפילו יש נאמנות בשטר חוששין לשובר אמנם הרמב"ם כתב שאין חוששין לשובר אלא שכתב בפרק י"ג מלוה שבא ליפרע בשטר שלא בפני הלוה אם יכולין בית דין לשלוח אליו להודיעו שיעמוד עמו בדין שולחין ומודיעין אותו ואם אי אפשר להודיעו מהרה אומר למלוה השבע וטול נכסי ואין חוששין לשובר ואותו מהרה אומר שהוא יום או יומים ואני הראיתי להם במקום אחר כדברי רבינו משה מלוה שבא ליפרע שלא בפני הלוה כגון שהיה הלוה במדינה רחוקה וכו' אמנם הורני הדין לענין השבועה כי כן המלוה בא בשטר אם יגבה בלא שבועה הואיל ויש בו נאמנות ואם יש לחוש לשובר או לא ורי"ף פסק בפרק הכותב כרב נחמן שלא [יהא] כל אחד נוטל ממון חבירו וכו' וכתב מיהו חזינן לרבוותא דסמיכי אירושלמי דאין נפרעין מן האדם שלא בפניו ואין דעתו כן ולבסוף כתב ודאי אי מצינן לאודועי ליה ולשדורי ליה משדרינן ומודיעין ליה ואי לא עבדינן כרב נחמן הרי שגם הוא הסכים להודיעו אלא שלא נתן זמן להודעה.