תשובות הרא״ש · כלל ע״ב סימן ה׳ (ב׳)

תשובה שלומך לעד שלמה בר ידידיה נראה לי דלאו מודעא היא והמחילה הויא מחילה דאמרינן בפרק חזקת הבתים אמרי נהרדעי כל מודעא דלא כתיב בה אנן ידעינן ביה באונסיה דפלוני לאו מודעא היא ובנדון זה הלז לא הכירו העדים באונסיה של ראובן דאיכא למימר הדין עם שמעון שלא היה חייב לראובן אלא שמונים ליטרין ומחמת שתבעו יותר ממה שהיה חייב לו כפר לו הכל וכאשר נתרצה לקחת מה שהיה חייב אז הודה לו הילכך איכא למימר ליכא אונס ולא דמי למעשה דפרדיסא דהתם נתגלה האונס לבסוף כשהוציא הלוקח שטר קנייתו אבל הכא איכא למימר הדין עם שמעון שלא היה חייב לו אלא שמונים ליטרין וליכא אונסא ונדון זה דומה לכל שאר מחילות דאדם תובע לחבירו הרבה והלה כופר ומפשרים ביניהם ונותן לו מקצת ומוחל לו השאר אטו אם זה מסר מודעא תהיה המחילה בטלה אם כן לא תועיל שום פשרה ומחילה בקנין אלא ודאי לאו אונס הוא כדפרישית דאי אונס הוא אפי' בלא מסירת מודעא הוי מחילה בכולה כאילו מסר מודעא כדאיתא בחזקת הבתים מודעא דמאי אי דגיטא ומתנה גלוי מילתא בעלמא הוא אי מודעא דזביני הא אמר רבא לא כתבינן מודעא אזביני ופי' רשב"ם רבא לטעמיה דאמר תליוה וזבין זביניה זביני בשדה סתם ואי בשדה זו הרי לא הוה זביניה זביני ולא צריכא מודעא אלא יביא עדים שאנסוהו ויתבטל שטר המכירה בלא שום מודעא אלמא כל היכא שהאונס ידוע מעשה בטל כאלו מסר מודעא הילכך אי מהניא מודעא היכא שאומר לעדים פלוני חייב לי כך וכך ממון והוא כופר לי ואני צריך לפשר עמו ולמחול לו אני מוסר מודעא בפניכם על המחילה כי אנוס אני פן אפסיד ממוני אם כן בלא מודעא נמי היתה מחילה בטלה כי אונס זה ידוע לכל שמחמת שלא רצה ליתן כל תביעתו הוצרך לפשר עמו אלא ודאי לאו אונסא הוא ולא הויא מודעא והמחילה שרירא וקיימא.