תשובות הרא״ש · כלל ע״ב סימן ג׳ (ב׳)

ויראה לי שאין כאן דין אסמכתא כלל כי כל אסמכתא שבגמרא זה שנודר אדם לחבירו לעשות לו דבר זה ואם לא יעשה שמקבל עליו להפסיד כך וכך כגון אם אוביר ולא אעביד אשלם אלפא זוזי (בבא מציעא ק"ד) וכן המשליש שטרו ואמר אם לא אתן לו עד יום פלוני תן לו שטרו והוא כבר פרוע חציו בפרק גט פשוט (קס"ח) וכן ההיא דפרק הזהב (מ"ח) אם אני חוזר בי ערבוני מחול לך וכן ההיא דאיזהו נשך (ס"ה) הלוהו על שדהו ואמר אם אין אתה נותן לי מכאן ועד ג' שנים הרי הוא שלי וכן בגמרא באותו פרק (ס"ו) דרב בר שבא הוה מסיק ביה זוזי בדרב כהנא ואמר ליה אם לא פרענא לך ביום פלוני גבי מההוא חמרא הוה אסמכתא משום דגזים שצריך לתת לו היין בשעת הזול והוא היה שומרו עד שעת היוקר [וכן ההיא דפ"ד נדרים (כ"ז) ההוא גברא דאתפיס זכוותא לבי דינא וכן משחק בקוביא ומפריחי יונים] וכן ההיא דפרק איזהו נשך (ע"ג) האי מאן דיהיב זוזי לחבריה למזבן ליה חמרא ופשע ולא זבין ליה משלם ליה כדקא אזיל אפרוותא דזולשפט כל אלו חשיב אסמכתא שאם לא יעשה מה שיאמר שיפסיד כך וכך וחלקו חכמים בדבר היכא דהוה בידו לעשות מה שאמר לעשות ולא אמר דבר גוזמא אלא שישלם לחבירו הפסדו מה שבא לו על ידו כי האי גוונא לא הוי אסמכתא כגון אם אוביר ולא אעביד אשלם במיטבא והיכא דלאו בידו אף על גב דלא גזים [הוי אסמכתא כגון ההוא דפשע ולא זבין חמרא דההוא לא גזים] שהרי הפסידו שאם לא סמך עליו היה קונה והיה מרויח אלא שאינן בידו שמא לא ימצא לקנות הילכך לא גמר ומקני והוי אסמכתא וכן היכא דגזים כגון הנך דלעיל אף על גב דהוה בידו הוה אסמכתא כי אמר שפת יתר וכיון להסמיכו על דבריו ומעולם לא נתכוון לו מה שאמר אלא שאומר בלבו ודאי אעשה דבר זה כי בידי לעשותו ומאי נפקא מיניה אם אומר שפת יתר ולא גמר בלבו להקנות מעולם אבל בנדון זה שנתנה ממונה מתנה לבנה אם לא יתרצה בנה הקטן לכשיגדיל בפשרה שעשו בין הבנים אין ענין אסמכתא בכאן כלל דא"כ כל מתנה שיש בה תנאי תהיה אסמכתא וכי מתנה שנתן משה רבינו עליו השלום ארץ סיחון ועוג לראובני ולגדי היתה אסמכתא אלא אסמכתא מיקרי כדפרישית לעיל אבל מתנה על תנאי ילפינן מתנאי בני גד ובני ראובן ואם היה שם תנאי קודם למעשה והן קודם ללאו ותנאי כפול כגון אם לא יתרצה בנה הקטן בפשרה אז מתנת הגדול קיימת ואם יתרצה אז המתנה בטלה אז התנאי קיים ואם נתרצה בנה הקטן היתה המתנה בטלה או אם היה כתוב בשטר המתנה והתנאים הללו נעשו כדין תנאים ומקויימים או כתנאי בני גד ובני ראובן אז התנאי קיים אבל לא נכתב בשטר אחד מן הדברים הללו אז התנאי בטל והמעשה קיים אפילו אם נתרצה בנה הקטן לקיים הפשרה אין כח בתנאי לבטל המעשה כי קיימא לן כרבי מאיר דבעינן תנאי כפול ובהן קודם ללאו אפילו רבי חנינא בן גמליאל מודה וסתם משנה היא בפרק השוכר את הפועלים (צ"ד) וכל תנאי שאפשר לקיימו בסופו והתנה מתחלתו תנאו קיים והיכא דלא נעשה התנאי כהלכתו בטל התנאי והמעשה קיים ובנדון זה כשלא רצה הקטן לקיים הפשרה נתקיימה המתנה.