תשובות הרא״ש · כלל ס״ח סימן כ״ז (ד׳)

[ומה אני למה חרדתם כל החרדה על מה שהוריתי על אדם שנשבע לפרוע ממון לזמן ידוע וירא בעל הממון שיעבור החייב על שבועתו ולא יפרע בזמנו ורגלים לדבר שראוי הוא שירא שמן הדין שיטילו עליו הקנס לאיימו שיפרע בזמנו ולא יעבור על שבועתו והלא מן הדין יש לענשו כדי לקיים שבועתו שהרי אפי' מצות עשה של סוכה ולולב היו כופין לקיים המצוה וכ"ש מצות עשה של קיום שבועתו שלא יעבור על לא תשא שהוא חמור כחייבי כריתות ומיתות בית דין כדאיתא (שבועות ל"ט) כל העולם נזדעזע בשעה שאמר הקדוש ברוך הוא לא תשא וגו' שיש לענשו כדי שיקיים שבועתו ודאי אם כבר עבר על שבועתו הרי מעוות לא יוכל לתקון אכן קודם שעבר יש ליטול את נפשו קודם שיעבור כ"ש שיש ליטול עליו עונש וקנס ממון כדי שיקיים את שבועתו כי בעונותינו שרבו רואה אני שחמורה עליהם יראת הפסד מעט ממון יותר מלא תשא ומכל עבירות שבתורה ולכן צריך לעשות עליו איסור כדי שלא יעבור על שבועתו ויענשו כל ישראל עמו ומה שכתבת שיש בני אדם שהכירו בממון רב והפסידו ובאונס גדול עברו על שבועתו בשביל זה מחייבנו ליתן כפל לבעל מדינה וכי אתה מודה להם שזהו אונס שיוכל לעבור על שבועתו בשביל שאין לו ממון או מעות אני אומר שאפי' חלוק ומכנסים יש לו למכור קודם שיעבור על שבועתו ולא ישאיר בביתו לא כסא ושלחן לא שייך הכא סידור כיון שנשבע דאפי' מי שפסק מסדרין לבעל חוב היכא דנשבע מחוייב הוא בעצמו למכור מלבושו ולהתפלש בעפר קודם שיעבור על שבועתו וגם אני לא כתבתי להטיל קנס על מי שכבר עבר אלא כדי שלא יעבור ואיני מחשב זה מכשול ופוקה אלא משפט וצדקה להשיב רבים מעון נאם הכותב אשר בן הרב רבי יחיאל זצ"ל.