תשובות הרא״ש · כלל ס״ח סימן כ״ד

מורינו ורבינו שיחיה מה שהייתי נוהג עתה ולפי מנהג המקומות כל מי שהיה בא לפני לדין ומביא שטר על חבירו והיה בעל דינו תובע הטפסת השטר הייתי מצוה לנתנו לו שהרבה פעמים מפני נתינת הטופס היה נפסד השטר מעיקרו או מפני זיוף שנמצא בו משום גרד או מחק או בשינוי השמות והייתי סומך בזה על תשובת שאלה שמצאתי בשם הרמב"ם ז"ל ויש בכאן מערערים בזה והראו לי פסק לרבינו רשב"א ואני לא נראה לי לשנות מנהג המקום בעבור אותו פסק עד שנראה הכרעת מורינו יהי אלהיו עמו וזו העתקת תשובת הרמב"ם ז"ל שמצאתיה בלשון הגרי עמדתי ידריכני השם ולכם בדרך ישרה על שאלתכם ויש בה ענינים הרבה ראיתי שתהיה התשובה עליה בסדר שאלתכם ואומר ששטר ראובן המלוה אף על פי שכתוב בו בלא טפיסת טופס מזה השטר אין טענה לראובן להמנע מנתינת הטופס ממנו ואפילו התנה זה על טפסו בביאור מפני שזה הענין אינו מחייב השהיית הפרעון אלא לאחר ברור ההפסד והזיוף שבשטרו א"כ כל זמן שיראה מן הדין לפי טענת בעלי דינין שיתן לו הטופס בלא זה התנאי שלא יועיל זה התנאי לעכב נתינת זה הטופס לפי שאם הדין יחייב בלא זה התנאי השהיית הפרעון בעבור זמן בית דין או בעבור דבר שלא ישתהה הפרעון (אלא שיתן לו הטופס ולא ישתהה בעבורו הפרעון) יותר ממה שהיה משתהה בעבורו בלא נתינת הטופס ובלא זה התנאי הנזכר בו רוצה לומר בלא תביעת טופס מזה השטר וזה לפי שכבר נתברר ממה שסדרתי מן החילוק ההכרחי עיקר אותו הסברא בו דתית שעל שני הפנים אין בנתינת הטופס סבה להשהיית הפרעון והיה בלא ספק התנאי בזה אינו מזיק בפרעון זה הממון אם הוא אמיתי מחוייב והדבר המזיק בו מה שיתכן שיהיה סבה לזיוף השטר מעיקרו וכשיזייף השטר מעיקרו בלי ספק כבר פקעו כל פרקין מעיקרן לפי שהן שקראין חששה להם ולא נאמר כל תנאי שבממון תנאו קיים אלא עם קיום העדות שנתקיימה על אותו התנאי אבל תנאי שיהיה לקיום עדות עדים שמעידים בשקר לא נפל על זה תנאי שבממון כלל וזה מבואר שאין צריך לראיה כלל וזה נוסח פסק ה"ר שלמה ן' אדרת נתבע שטוען ליתן לו הטפסת השטר אין שומעין לו דמצי למימר דמית עלי כאריא ארבא ואיני רוצה שתהיה טופס שטר מונח אצלך כדי שלא תתחכם להערים ולמצוא עלה לפסול את שטרי והכי משמע בפרק גט פשוט (קס"ח) דתנן התם אין כותבין שטרי בירורין אלא מדעת שניהם ושניהם נותנים שכר רשב"ג אומר לשניהם כותבין שנים לזה בעצמו ולזה בעצמו ואמרינן מאי שטרי בירורין הכא תרגימו שטרי טענתא ומפרשי טעמא דרשב"ג דאמר כותבין לזה בעצמו ולזה בעצמו ולא חיישינן להפסיד ההוצאה יתרה משום דאמר אידך לא בעינא דתהוי טענתי גבי טענתיך דדמית עלי כאריא ארבא ועד כאן לא פליגי רבנן עליה אלא משום פסידא דאידך שלא יצטרך לתת שכר על שטר אחר משום דעדיפא להו טענת מדת סדום מטענת דמית כאריא ארבא אבל בעלמא ליכא מאן דפליג ע"כ ועתה אנו ממתינין הכרעת מורינו שיחיה.