תשובות הרא״ש · כלל ס״ח סימן כ״א

שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.

ילמדנו רבינו ראובן ולאה אשתו משכנו ביתם לשמעון חתנם [בדמים שפסקו לו] ונשאר ראובן דר בבית כמו שהיה מת ראובן ונשארה אלמנתו דרה בבית זמן מרובה והלכה לדור לעיר אחרת והשכירה אותו בית לאחרים (ס"א ונשאר הבית בחזקת שמעון) עכשיו בא שמעון לגבות שטר משכונתו מהבית הוציאו יורשי רחל בת אחרת שהיתה לו לראובן הטפסת שטר מתנה שכתוב בה שנותן אותו בית לרחל בתו מעכשיו ולאחר מיתה וזמנו קודם למשכונת שמעון וכתוב בו כל זמן שיצטרך למכור או למשכן שיהא רשות בידו ולא קיימה לאה אשת ראובן באותה מתנה ומתה רחל בחיי אביה ויורשיה מוציאים ההטפסה עשויה בבית דין ששלשה מעידים על קיום שטר המתנה והשטר עצמו יוצא קרוע מיד שמעון עוד הוציאו יורשי רחל הטפסת שטר סילוק שחזר ראובן וסילק עצמו מכל תנאי שהתנה באותו שטר מתנה כדי שתשאר המתנה בלא תנאי ובלא שיור מעכשיו ולעולם ביד רחל ובאי כחה ובלבד שאם יהיה לראובן בן שיירש אותו בית תתבטל המתנה וגם בסילוק זה לא קיימה לאה אשת ראובן עוד הוציאו יורשי רחל הטפסת שטר סילוק שסילקה עצמה לאה סילוק גמור מכל מה שנתן ראובן לרחל בתו וקבלה עליה אחריות ושטרות אלו מוקדמין למשכונה יורנו אדונינו באלו השטרות שהוציאו יורשי רחל אם תועיל הטפסת השטרות כשטרות עצמן בשטר המתנה והסילוק שעשה ראובן לא תבעי לך דהא קיימא לן חזר שטרו לא חזרה מתנתו וההטפסה שעשויה בבית דין של שלשה מעידים על קיום החותמות הויא ראיה דנגמרה המתנה והגיעה ליד המקבל דאי לא מאן מכתיב ליה להטפסה ודמיא להא דאמרינן בפ"ק דמציעא (כ"א) שובר היוצא מתחת יד מלוה וכתוב בו אשרתא כשר דאי לאו דפרעיה לא הוה מקיים ליה בבית דין וכי היכי דאם בא מקבל מתנה ואמר אבד שטרי עדי מתנה כותבין לו שטר אחר בלא אחריות הכא נמי שיורשי רחל אומרים שאבד שטרם בית דין החתומים בהטפסה הרי הם כמעידין על המתנה והמתנה קיימת אף על גב שגוף שטר המתנה יוצא מתחת יד שמעון כי תיבעי לך בהטפסת סילוק לאה לגבי האחריות דכתב בה לא תיבעי לך דהויא כשטר חוב ופשיטא דלא מהניא מידי הטפסה בשטר חוב כי תיבעי לך לענין הסילוק מי אמרינן במתנה הוא דאמרינן חזר שטר לא חזרה מתנה דכיון שחלה המתנה על אותו דבר אין המקבל מסולק ממנה אא"כ הקנה אותה באחת מדרכי ההקנאות אבל בשטר סילוק שאינו מקנה לו שום דבר אלא סילוק בעלמא הוא דסלקא נפשה כי אהדר לה שטרא בטל סילוקא דהא ליכא למימר איבעי לה למכתב שטרא אחריני דהא לא שייך בו אחד מדרכי הקניות והילכך חזרת השטר או קריעתו מבטלת זכותו ועדים שכתבו שטר סילוק אין יכולין לחזור ולכתבו פעם אחרת ואף על גב דשטרי מכר או מתנה כותבין אפילו עשרה שטרות על שדה אחת הכא לא אמרינן הכי דהוו להו עדים שעשו שליחותן והוא הדין להטפסה שאינה כלום דומיא דהטפסת שטר חוב עוד יורנו מורינו אם בית דין יכולין לכוף ליורשי רחל להוציא גוף השטרות מפני שלבם נוקפם שעשו בזיוף ומראים רגלים לדבר ואם יטענו שנאבדו אם הוא כראוי להטיל שבועה כדי לאיים עליהם עוד יורנו מורינו אם יכולה האשה לומר נחת רוח עשיתי לבעלי ואף על פי שהסילוק הוא כשטר בפני עצמו ולאחר זמן ממתנת הבעל ואינו דומה להא דאמרינן כתבה לראשון ולא חתמה לו לשני וחתמה לו אבדה זכותה דשאני התם דבשני בני אדם דאם איתא דנחת רוח עשתה לבעלה לקמא הוה חתמא אבל באדם א' ליכא למימר הכי ופשטא דמתניתין דלקח מן האיש וחזר ולקח מן האשה מקחו בטל בשני שטרות משמע עוד יורנו כיון שראובן סילק עצמו מכל זכות שהיה לו באותו בית ואח"כ דר בו בחיי רחל ולאחר מיתתה ולא מיחו בו רחל ויורשיה ואח"כ משכן אותו בית לשמעון והחזיק שמעון בבית זמן מרובה יותר משני חזקה בשופי מי אמרינן בכי האי טוענין ליורש טוענים ללוקח ונטען שחזר ראובן ולקחו מרחל או מיורשיה לאחר שנתנו לה וכדמשמע בההיא עובדא דההוא דעשאה סימן לאחר בפרק שני דייני גזרות (ק"ט) ועובדא דריש חזקת הבתים (ל’) בההוא דא"ל לחבריה מאי בעית בההיא ארעא אמר ליה מפלניא זבינתה ואכלתה שני חזקה אמר ליה נקיטנא שטרא דזבנתיה מיניה הא ארבע שנין ואמרינן התם דאי אמר ליה תלת שנין דאיתא בה ותו לא מפקינן לה מיניה התם מיירי בדליכא סהדי דדר בה המוכר חד יומא אבל היכא דהוו ליה סהדי דדר בה מוכר חד יומא מוקמינן לה בחזקת מאן דאכיל וטענינן ליה כל מאי דמצי טעין מוכר והכי פירשו לה רבוותא ז"ל וא"כ הכא נמי רבוותא היא שאע"פ שלפי השטר הראשון לא היה ראובן להחזיק באותו בית שהרי שייר לעצמו אכילת פירות כל ימי חייו בשטר האחרון בטל כל תנאי שהיה במתנתו וסילק עצמו מכל זכות שהיה לו ומאותה שעה נעשה בה כנכרי ויש לו בה חזקה וטוענין ללוקח ממנו או ליורשיו ואף על פי שירד לדור בתוכה בחיי רחל ובאותו זמן לא היתה עולה לו חזקה דאין מחזיקין בנכסי אשת איש אין זה מפסיד שלא תהא דירתו שלאחר מיתת רחל עולה לחזקה מידי דהוה אהא דאמרינן בחזקת הבתים (נ’) דאם אכל נכסי אשת איש בחיי האשה ואכלן לאחר מיתתה ג' שנים איבעי ליה למחויי ואם לא מיחה עלתה לו חזקה על כל זה יעמידנו מורינו על האמת ויורנו איזה הדרך ישכן אור ושלום לאדוני שלום לתורתו שלום למעלתו שלום לישיבתו שלום לכל ביתו כנפש צעיר תלמידו אברהם ב"ר משה ז"ל
נחלת הכלל · She'elot u'Teshuvot haRosh, Vilna, 1881

על התשובה הזאת

זהו מקור הלכתי מתוך תשובות הרא״ש, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.