תשובות הרא״ש · כלל ס״ח סימן י״א (ג׳)

כל זה אינו כלום שאע"פ שיביא עדים שדון דוד לא הלוה לו כלום מ"מ שעבד את עצמו ואת נכסיו בחוב זה לכל מוציא שטר חוב זה אף על פי שלא הכירוהו וכל תנאי שבממון קיים אף על פי שהעדים שזכו בשעת הקנין בשביל מוציא שטר החוב לא הכירוהו ולא ידעו מי יהיה המוציא השטר אעפ"כ מועיל הקנין והזכות שזכו בשבילו כדאמרינן בגיטין (י"ג) גבי מעמד שלשתן נעשה כאומר לו משתעבדנא לך ולכל דאתי מחמתך וכן בנדון זה שעבד עצמו בפירוש לכל מוציא השטר ומה שאמר כיון שאין מזכיר שם שום מלוה בשטר שאין השטר כלום אין בדבריו כלום דאמרינן בסוף ב"ב (קע"ב) ההוא שטרא דנפיק בבי דינא דרב הונא דהוה כתיב ביה אנא פלוני בן פלוני לויתי ממך מנה אמר רב הונא ממך ואפילו מריש גלותא ממך ואפילו משבור מלכא אלמא אף על פי שלא הוזכר שם המלוה בשטר הוי שטר וכל המוציאו גובה בו וכן בנדון זה כיון שכתוב בו ששעבד עצמו לכל מוציא שטר חוב זה גובה בו כל המוציאו אף על פי שלא הוזכר בו שם המלוה ועוד דאינו צריך כל זה אלא אפילו אם מן הדין לא היה גובה בשטר זה בנדון זה כל זמן שנשבע לפרוע לכל מוציא שטר זה כופין אותו לקיים שבועתו ומכין אותו עד שתצא נפשו עד שיקיים שבועתו נאם הכותב דורש שלומך אשר בן ה"ר יחיאל זצ"ל